הילדות שלי היתה לא קלה, אם חד הורית, עולה.
הייתי ביישנית מאוד ולא דיברתי עד גיל 4.
כמעט חוויתי אונס מאחד המחזרים של אימי.
בתחילת גיל ההתבגרות נהייתה לי חרדה חברתית. בילדות היו לי קשיים חברתיים והתרגלתי לכך שזה בסדר שמתעלמים ממני.
כשהחלה לי החרדה החברתית התחלתי גם ליחס למראה החיצוני שלי חשיבות ופשוט שנאתי כל פרט. למרות שאמרו לי שאני יפה. לא היה לי חבר והחבר הראשון שלי (אם אפשר לקרוא לזה ככה) היה בשנה שעברה ונפרדתי ממנו מהר כי לא רציתי שיכיר אותי לעומק, וגם כי לא באמת אהבתי אותו
את הבתולים איבדתי לפני שנתיים מסקרנות ומאז שכבתי עם סתם גברים שאפילו לא נמשכתי אליהם. הפסקתי עם זה.
כשסיימתי בית ספר והתגייסתי היה לי מאוד רע בצבא והייתי מסתכסכת עם מלא אנשים כי היה לי רע נפשית. הייתי חיילת לא מומושמעת וגם ישבתי בכלא כמה פעמים. רוב השירות שלי עבר בריבים.
עכשיו אני עובדת בחנות בגדים. מעריכים אותי פה והכל אבל החיים שלי ריקים. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים או מי אני בכלל. אני לא רואה שום בן זוג באופק שאני יכולה להיות איתו, ואין לי חברות קרובות אלא רק לבילויים. חשוב לציין שמאז הצבא התגברתי משמעותית על החרדה החברתית אבל עדיין יש בי ניצנים שלה שמקשים לי על החיים. יש לי תחושה שלא יצא ממני כלום ואף אחד אף פעם לא יאהב אותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025