אחותי מביאה את חבר שלה באופן כמעט יומיומי לדירה המשותפת שלנו

אני מייואשת, נראה שלא משנה מה- היא תתעקש לריב איתי על משהו.
טוב אז זה סיפור די ארוך אבל אני אנסה לקצר: הם ביחד בערך חצי שנה, נפרדו לא מזמן ולכן (בעקבות הפרידה שלהם) אחרי התלבטות קשה, החלטתי ש*כן* אחדש חוזה באותו המקום יחד איתה, כי היא חזרה להיות האחות הקטנה שאני מכירה ואוהבת בשנייה שנפרדה ממנו.
למרבה הצער היא החליטה לחזור אליו כמה שבועות אחרי שנפרדו, ועכשיו כל האיכס צץ מחדש...
היו המון דברים שקרו, אבל הקש האחרון מבחינתי היה זה...
הכל התחיל כששלשום הכנתי אוכל וגם הוא אכל ואמר כזה "אוקיי, אני שוטף כלים" אז ברור ששמחתי והנחתי שהוא רציני… בבוקר אני קמה ומגלה שהוא לא שטף, בקטנה.
לא היה לי זמן מן הסתם לפני העבודה להתחיל לשטוף כלים אז השארתי את זה ככה. אני חוזרת הביתה מאוחר רצח, ומה מחכה לי שם אם לא אחותי הצווחת על זה שיש כלים?
בן הזוג שלי (שגר איתנו בהסכמתה המפורשת [כן, שאלתי...] עוזר ומסייע מהיום הראשון וגם משלם כמעט שליש שכ"ד וחשבונות למרות שאין לו אפילו חדר שם- רק כי אחותי החליטה שככה הוגן ולא היה לי כוח לסצנות) הגיב שציפינו שחבר שלה יעשה כלים, ואח"כ פשוט לא הספקנו. ומה הרובץ כורסאות הזה עונה לו? (בצעקות כמובן, כי ככה בבונים מדברים) "היי, אל תערבו אותי במטלות הבית שלכם!" בקיצור פה יצאו לי קרניים.
ראב ק הוא נמצא איתי פה, בדירה שלי בערך 3 לילות בשבוע, רובץ לי על הכורסא ומגרב ץ כל היום, לא אכפת לי אם הוא קווקזי ובצבא הוציאו לו פטור מטבח כי הוא זי* מאצ'ו איסט מסרי ח, אני לא הולכת להיות המשרתת שלו.
הבוקר אמרתי לאחותי שאם הוא נמצא אצלנו כל כך הרבה, אוכל מהאוכל שלנו, ומרגיש כל כך בנוח הוא צריך לשלם או לתרום בצורה כלשהי- או לכל הפחות לא להעיק!
כמובן שנתקלתי בסירוב מוחלט וקללות והתגובה הנצחית שלה ש"אני עצלנית שלא עושה כלום" (שמה זה בכלל קשור? אני בהחלט עוזרת וחצי העבודה פה עלי, זו הדירה שלי, וגם אם באמת הייתי יושבת על התחת כל היום ולא זזה זו זכותי כי אני פריקינג משלמת על הבלטות האלה...)
האמת, עיקר הבעיה היא שהבנאדם איד יוט לא מתחשב, לא בא לי על אנשים מניא קים אצלי בבית, יש מספיק כאלה בחוץ.

כאילו ברצינות שלא אכפת לי בכלל שבאים אלינו מאורחים, להפך! לא אכפת לי שאוכלים לי מהאוכל, או משהו, אני הבנאדם האחרון שיעשה סצנה לגבי זה, אבל כאילו ראב ק אתה מתקרצץ לי לחיים ואפילו לא עוזר? ולא רק לא עוזר, אתה גם צווח עלינו לא "להטיל עלייך מטלות בית"?? למה מי אתה?
כשחברים שלי נגיד מגיעים אלי הביתה, אני יודעת שלא משנה מה הם יעשו שם אני אמצא את הבית באותה צורה שבה הוא היה לפני כן- אם לא יותר נקי.
וכן וואלה לעזור להביא צלחות לכיור או להחזיר דברים למקרר זה פריקינג לא קשה!
זה נימוס בסיסי וזה מה שחסר לבנאדם הזה.
אני מייואשת מהמצב הזה, ואני יודעת שמאחותי לא תבוא הישועה.
מה אני עושה? :(