מאוד מאוהב בה ולא מסוגל לעשות כלום

שלום,
יש לי ילדה חדשה בכיתה שהגיעה השנה שהיא עולה חדשה (כמעט בטוח שהיא הגיעה השנה) ובפעם הראשונה שראיתי אותה כשהגיעה לכיתה, פשוט נמסתי במקום. היא יפה ברמות ואני ממש התאהבתי בה וכל יום אני רק מחכה שיגיע הבית ספר רק כדי לראות אותה. היא מדברת עברית שוטף ועם החברות שלה מהכיתה היא בדרך כלל מדברת אנגלית וזה לא מה שמפריע לי. אני מדבר אנגלית מצוין.
אחת הבעיות העיקריות שלי זה שאני פשוט ביישן מדי, אפילו הייתי אומר מאוד. אני לא מאלה שבדרך כלל מדבר הרבה עם בנות (בגלל הביישנות שלי...) אבל עדיין מדי פעם יוצא לי קצת לדבר עם בנות.
לפני כמה ימים, באחד השיעורים אני ישבתי לידה ואני לא מתבייש להגיד שפשוט התרגשתי. התרגשתי מלשבת לידה ואני ממש רציתי להתחיל לדבר איתה אבל כאילו יש לי משהו שחוסם אותי מלעשות את זה... אני לא יודע אם זה זה שאני ביישן מאוד או משהו אחר אבל זה משהו שממש מפריע לי ואני עכשיו מרגיש שאם אני לא אעשה עם זה כלום אני מאוד אצטער על זה בעתיד...
הדיבורים היחידים שאני מדבר איתה זה אם היא יכולה לזוז קצת הצידה עם הכיסא או מה המורה כתבה בשורה הזאת (דיברתי איתה רק כשישבתי לידה). כל הפסקה היא מדברת עם חברות שלה וצוחקת והחיוך שלה כלכך חמוד שאני פשוט נמס במקום כל פעם שאני רואה אותה. אני באמת מרגיש שכבר נפשית אני לא מסוגל ואני חייב לפרוק את זה למישהו קרוב אליי אבל אין לי על מי לסמוך (אני מעדיף לדבר על זה עם חברים ולא משפחה) והמקום היחידי שיש לי לפרוק את זה, זה פה באתר.
אני מרגיש כבר ממש אבוד ולא מסוגל כבר עם המחשבה שיש ילדה שאני מאוד אוהב ואני רוצה להתחיל לדבר איתה אבל אין לי שום אומץ לעשות את זה. אני מאוד רוצה כבר לקבל את האומץ הזה ולהתחיל לדבר איתה ולהתיידד איתה ולקוות שיתפתח מזה משהו.
למישהו יש רעיון איך אני יכול להשיג את האומץ הזה ולהפסיק להיות ביישן ברמה שאפילו משפט אחד אני לא מסוגל להוציא כשאני מנסה לדבר איתה? אני כבר מתחילת השנה מחזיק את זה בבטן ואני סופסוף פרקתי את זה ואני ממש אודה לכם אם תיתנו לי עצות איך להפסיק להיות חסר אומץ וביישן? אני רק רוצה לדעת שעשיתי עם זה משהו ולא לבוא בסוף השנה ולהצטער על זה שלא עשיתי כלום.
תודה מראש וסליחה אם חפרתי קצת.