שמע שאני מאוהב בו והתרחק ממני, מה לעשות?

חבר טוב שלי ידע שאני הומו וקיבל את זה, אחרי שגילה שאני מאוהב בו התרחק ממני לגמרי.

טוב.. אז איך אני יכול להתחיל סיפור ארוך שכזה?

בכיתה י׳ הכרתי ילד מהכיתה, ניגשתי אליו בחלק מההפסקות והיינו מדברים. בהתחלה לא היינו חברים קרובים אבל היה קשר מינימלי.

בשלב מסוים לאורך אותה שנה החלטתי להיות בחברת בנים מהכיתה ונראה כי הצלחתי להשתלב מצוין, הם היו חברים שלו. באותה תקופה נאבקתי עם עצמי בנושא הזהות המינית (הומו). היום אפשר לומר שאני מקבל את עצמי וזה למרות שאני בארון חוץ מחברה קרובה ואמא שלי.
החזות שלי אינה נשית ואוהב להפגין גבריות בחלק מהמצבים, עדיין.. אני רגיש ואכפתי כלפי הסביבה ולוקח דברים יותר ללב (למרות שלא מנסה לשדר זאת לחברים)

עם הילד שהכרתי והחברים שלו נפגשנו בחופש הגדול, התקרבנו והייתי מתכנן איתו אחת לכמה זמן יציאה (לא אלכוהול או עישון, רק לאכול איפשהו עם כולם).. הוא היה סוג של גורם מקשר ביני לחבורה שלו והוא.

מתחילת השנה הנוכחית היה נדמה שלמרות הפרגון שהביע כלפי- אמר שאני תותח, מלך ועוד.. הייתי בדרך כלל זה שיוזם אינטראקציה כדי שיהיה בינינו קשר חברי (לא רומנטי) בקותלי ביה״ס ושעות אחה״צ.. הרגשתי צורך לתת מעצמי וציפיתי לקבל גם בחזרה.
היו מספר פעמים שהלכנו ביחד ברחוב (אנחנו שכנים), היה שואל אותי על זוגיות וגם בהפנייה לקשר חד-מיני (״האם אתה רואה את עצמך עם מישהו״).
אני יודע שאותו ילד לא הומופוב או משהו אבל הסתרתי בפניו את העובדה שאני הומו כי הרגשתי שזה לא הזמן הנכון לספר. הייתי אומר לו שחברה בדרך ושהכל עניין של זמן..

בתקופה האחרונה התקרבתי לאותו ילד יותר מהרגיל והייתי מדבר איתו, אולי לא נתתי מנוחה והייתי צריך לפעמים לשחרר כדי שזה לא יהיה too much. כשהצעתי לו להיפגש איתי הוא נענה פעם אחת ורצנו ביחד, אבל בשבועות שלאחר מכן הרגשתי שהוא מתחמק ממני ומתרץ שלא יכול מסיבות שונות.

נכון שאמרתי שאני נוטה להסתיר את הרגישות שלי, אבל פרקתי את אשר על ליבי ודיברתי עם אותו ילד. שיתפתי אותו בעובדה שלפעמים אני מרגיש כמו סוג ב׳ ושהוא מראה יותר אכפתיות וחיוניות כלפי אנשים אחרים וזה מבאס אותי..
מתחילת השנה הייתי מאוהב בו וזה הסיבה שאולי הרגשתי כך.
הכל המשיך להתנהל ככה ודיברתי איתו עוד פעם.
אציין שאותו ילד רגיש כמוני ובוגר לגילו, מבין את האחר וניסה לעודד אותי לגבי הקשר בינינו ושאיני צרך לקחת הכל באופן אישי. היום אני יודע שהוא צדק בחלק מהדברים.

בהמשך הצעתי לו להיפגש בשבוע של היום הולדת שלי, הוא תירץ את זה בעמדה של: ״לא בטוח שאני יכול, נשב בקופיקס במהלך השבוע..״
כשדיברתי איתו דוגרי הוא אמר שנמנע מלהיפגש איתי בגלל שחושש שאתאכזב, בטענה שאין לנו תחומי עניין רבים על כך.
אמרתי לו באותה שיחה שיתן סיכוי ולא יסיק ישר את המסקנה הזאת.. בסוף נפגשנו.

באותו ערב שהתראנו יצאתי בפניו מהארון, אולי דחף אימפולסיבי.. אולי בגלל ששאל אותי על זוגיות ולא הרגשתי צורך להסתיר בפניו יותר.
הוא קיבל אותי ואמר שאין לי ממה לפחד, עד היום שומר על הסוד הזה בינינו.
שבוע לאחר מכן לאחר כמה פעמים שניסיתי לתקשר איתו (טלפון, וואצאפ) החלטתי לספר לו שיש לי רגשות אליו, וזה בידיעה מלאה שיש לו חברה.. אבל אמרתי לו שאנסה להתגבר על זה כי הוא אמור ״להמשיך בשלו״ לפי דעתי.

כמו שאני מבין את ההשקפה ההומואית, ניסיתי להבין את הפרספקטיבה ההטרוסקסואלית כששיתפתי אותו באמת דרך הודעת וואצאפ (לא יכל לדבר אז בטלפון)

אפשר לומר שהוא היה בשוק, ראיתי דרך ההודעה שלו שאומנם אמר שנוא מכבד את זה אבל מעוניין שננתק את הקשר.
נורא נפגעתי, כל הזמן ראיתי בן אדם אחר שלא ציפיתי ממנו לתגובה כזו.. אבל לצד הציפייה לקחתי סיכון והייתי מודע שגם זו תהיה ההשלכה.
אני יכול להבין מדוע הוא לא מדבר איתי עד היום, מהמבוכה והעובדה המפחידה שהצבתי בפניו בתור סטרייט עם חברה כבר חצי שנה.
בשיחת הוואצאפ שהמשיכה לאחר שסיפרתי לו על הרגשות, נטתה לכיוון שהעמדתי אותו במקום על מה שהיה צריך. אמרתי לו שיש אנשים שאוהבים אותי כפי שאני ואני לא צריך להילחם עליהם. אמרתי לו שלא היה בסדר כי הקשר רק נבע מהצורך שלי, ועל שלא היה חבר (כל הדברים הללו נאגרו בתור כעס כבר הרבה זמן כלפיו).
אמרתי לו שחברות לא מתבססת בהכרח רק על תחומי עניין.

אני יודע שמאמירות אלו הוא בוודאי הרגיש אשם כי כתב לי ש-״נו.. אל תגרום לי להרגיש אשם עכשיו״.

כרגע אני נמצא במצב שלאחר ניתוק הקשר הוא רואה אותי בכיתה ומתרחק, מהאשמה ולצד זאת המבוכה.
בימים הראשונים שלאחר המקרה הוא לא היה מסוגל להסתכל לכיוון האזור שאני יושב (שולחן מאחוריו במקרה)..
אני מאמין שהדרך להתמודד עם הסיטואציה היא להתנהל כרגיל בחברת החבורה שלו ולהתעלם ממנו כמו שהוא ממני.. גם אני נבוך למען האמת.

הכל זה עניין של זמן כמו שחברה ביסקסואליות סיפרה לי כששמעה על המקרה, עודדה את העובדה שאולי ידבר איתי על מה שקרה בסופו של דבר כדי שנגיע לפשרה.

אנשים מנוסים שחוו חוויה דומה, האם לדעתכם על סמך מה שקראתם נראה לכם שהוא יגש וידבר איתי על המקרה כדי להגיע לפתרון..
אני יודע שהוא בן אדם בוגר לגילו ולא חושב שהוא יתעלם ממני לעד כי יש לנו עוד שנתיים להיות בכיתה ביחד ולהסתדר.. עדיין אשמח לשמוע את דעתכם הרווחת.

תודה רבה והמשך שבוע נעים!