הילדה מעדיפה את הגרוש בגלל שמצבו הכלכלי טוב יותר. מה עושה אמא עם בטחון עצמי פגוע

שלום אסקפיפל,
אני גרושה בת 27, יש לי ילדה בת 5
הגרוש שלי לוקח את הילדה כמעט כל סוף שבוע, ע"פ הסדרי הראייה שנקבעו בנינו.
היא מאוד קשורה אליו, אוהבת ליסוע אליו ומחכה לסוף שבוע בקוצר רוח.
המצב הכלכלי שלו, לעומת שלי, הוא נהדר. יש לה אצלו את כל המשחקים והצעצועים הכי חדישים ומיוחדים ומגניבים שרק אפשר לתאר, כל מה שהיא רוצה - קונים לה באותו הרגע. שבגדול אין לי עם זה בעיה, הוא מפנק אותה, סבבה... עזבו רגע בצד, שקשה לי אחרי זה להתמודד איתה בבית, כי היא כאילו גדלה להיות צרכנית משוגעת ללא ערכים לדברים הקטנים, אני בכל זאת מנסה לעבוד איתה על זה, אצלי היא פחות מפונקת בפן הכלכלי, היא מבינה את זה. אצלי זה יותר פעילויות ביחד, יצירה וטיולים - מאשר קניות.
אני רואה את הילדה בבקרים, לפני שהולכים לגן, וארבע פעמים בשבוע בערבים משהו כמו 3-4 שעות, כי אני עצמאית ועובדת המון. עזבו גם את ייסורי מצפון שלי על כך שאני לא אמא טובה ושהילדה גדלה בלי אמא כמעט, בגלל העבודה והחוסר זמן שלי איתה...
הבעיה היא כזו, כשהיא חוזרת מהגרוש שלי, יש ממש היסטריה, היא בוכה, אומרת שהיא לא רוצה ללכת לאמא ושמשעמם לה אצל אמא ושהיא רוצה להשאר אצל אבא שלה ושהיא הייתה ממש קצת זמן אצל אבא (מיום חמישי בערב עד שבת אחה"צ) ועד שהוא ייקח אותה פעם הבאה יעבור המון זמן והיא תחכה הרבה...
(למרות שכשהיא בבית, אנחנו תמיד משחקות וצוחקות ורואות סרטים ואני מוצאת אלף ואחת דרכים לעניין אותה ולשעשע ולהעסיק אותה ואף פעם לא משעמם לנו בבית..)
לי זה עושה הרגשה נוראית. מרגישה שבאמת יותר טוב לה שם, כי היא ממש ממש שמחה לראות אותו כשהוא בא לאסוף אותה, וממש ממש עצובה ובוכה כשהוא מחזיר אותה, באמת, זה עניין של לפחות 20 דקות בכי ופרידה לפני שהיא עולה הביתה.... זה מגיע למצבים לפעמים, שאיפה שהו עמוק בלב, אני חושבת לעצמי שאולי כדי שהיא תיהיה מאושרת ויהיה לה טוב אז שתגור אצל אבא שלה ולא אצלי, ואני אקח אותה בסופי שבוע ואז אולי היא תתלהב ממני יותר. (לא באמת אעשה את זה כן... אבל זה פוגע בי ברמה שזה מה שראש שלי מתחיל לחשוב מדי פעם)
אני מאוד קשורה אליה, היא כל עולמי, כל המאמצים שעשיתי איי פעם היו כדי שיהיו לה חיים יפים ומהנים ושיהיה לה במה להתגאות בי אחר-כך.. היא גם קשורה אליי מאוד ומפגינה המון אהבה, אבל הרגעים האלה של הללכת לאבא ולחזור מאבא, ממש ממש מדכאים אותי, הבטחון שלי מולה כאמא טובה נפגע מאוד...
איך מתגברים על זה? מה עושים?