יצאתי נואשת אבל עדיין רוצה אותו

בקיץ האחרון עבדתי במקום שמעסיק בעיקר בני נוער והכרתי שם ילד שבחיים לא חשבתי שישים עלי אבל הוא כן. במהלך החופש התקרבנו דיברנו פלרטטנו היו חיבוקים ליטופים צחוקים רגעים צמודים במחסן אבל זה לא התפתח למשהו רציני, גם לא דיברנו מחוץ לעבודה. אחרי שהחופש נגמר באתי לבקר פעם אחת בעבודה והוא היה שם ועבד כל הזמן שהייתי שם הוא דיבר רק איתי ולא עזר ללקוחות בכלל ורק ניסה להצחיק אותי ולהרשים אותי. אחרי כמה שעות הוא שלח לי אסמס שהוא ממש שמח לראות אותי היום ואז כתבתי לו שגם אני שמחתי לראות אותו ושזה עשה לי חשק לחזור לעבוד ואז בפעם הראשונה הוא הביע רגש כלפיי ואמר שהוא מאוד רוצה שאני אחזור ושהוא אישית מתגעגע. באותו הרגע הלב שלי לא ידע איך להגיב ובסוף כתבתי לו שאם הוא כלכך מתגעגע אז אולי נפגש הוא הגיב תוך שניה שהוא ישמח מאוד.
מאותו הרגע הסתמסנו כמעט כל יום ודיברנו על מתי נפגש, חשוב לציין שאנחנו גרים במרחק של שלוש שעות נסיעה בתחבורה ציבורית אבל התיכונים שלנו מאוד קרובים. הרבה פעמים הצלחנו למצוא תאריך אבל ברגע האחרון זה לא יסתדר רוב הפעמים בגללו וזה ביאס אותי כל פעם מחדש. הרגשתי שאני מדברת עם שני אנשים שונים. מצד אחד הוא כל הזמן היה כותב לי שהוא כבר רוצה לפגוש אותי ושזה מבאס שאנחנו לא מצליחים לקבוע ומצד שני הוא היה מתרץ לי בתירוצים עלובים ופוגע בי במילים שהוא היה משתמש בהן כגון ״אין לי זמן פשוט בשביל זה״ ״יש לי דברים יותר חשובים כרגע״. ואני המשכתי לנסות לקבוע כי מאוד רציתי לראות את הבן אדם מחוץ למסגרת ולא בוואצפ עד שיום אחד הוא תירץ לי בפעם המיליון ולא עניתי. אחרי חודש שראיתי שאנחנו הולכים לעבוד ביחד שוב סימסתי לו שאני מצטערת שיצאתי לא בסדר בזה שלא עניתי לו ושאני מאמינה למה שהוא אומר אבל זה מאוד מבאס אותי שאנחנו לא מצליחים להפגש באופן נורמאלי ואז הוא ענה במן ייבוש כזה והרגשתי הכי נואשת ומטומטמת שאפשר ובאתי למשמרת באנטי אליו והמשמרת עברה ברובה בסבבה חוץ מההתחלה והסוף שהיו מביכים כי הייתי ממש קרה אליו כי נפגעתי ממנו.
עכשיו עבר בערך חודש מאז המשמרת ההיא ולא דיברנו מאז אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו ולקרוא את השיחות שלנו בווצאפ.
חברה שלי שעבדה איתנו אומרת לי לעזוב את העניין ושהוא לא שווה את זה אבל אני לא מסוגלת ואני לא יודעת מה לעשות.