אני מצוי במבוי סתום. מה אני עושה עכשיו? איך מתקדמים מפה הלאה?

אני בא מבית דתי, יום אחד שאלתי את הרב שאלה "למה אנחנו לא מתפללים מהלב שלנו אלא מתוך סידור?" והוא לא ענה תשובה טובה, מה שגרם לי לשאול אותו הלאה "למה יש לחכמים (רבנן) סמכות? אני יותר חכם מהם! וכו" והוא לא ענה תשובה טובה, מה שגרם לי לשאול "איפה נמצאת תורה שבעל פה? אני רוצה לראות את מה שאלוהים אמר ולא כתב!" ולא היה לו מה לענות, ומשם הפסקתי לשאול את הרב, כי הוא לא עוזר.
אז עברתי ללשאול ולתהות עם עצמי "איפה יש הוכחה לאמיתות התורה, לעובדה שאלוהים נתן אותה?!".
בין כה, איבדתי את הסיבה למרץ, והחדווה שחיי היו טבולים בה, נעלמה כלא הייתה.
אז תהיתי " מהי מטרת חיי? מדוע לקום בבוקר!?", מפה לשם, הבנתי שאני מגיע לתחום הפילוסופי בשאלותיי ותהיותיי.
אז התפלספתי "מהי ההגדרה של מטרת חיים?" והמשכתי "מהי ההגדרה של ההגדרה???!"
הבנתי כבר באיזשהו שלב את תמצית ההגדרה של המושג 'לחזור בשאלה'...
ואז הבנתי שאני צריך להיות שיטתי!
אז בניתי לי בראש תוכנית שבמסגרתה, אני אפגוש הרבה אנשים ודעות ושיטות ומטרות ומנטרות, בתקווה לפגוש את האחת, שהיא תתן לי בחזרה את המרץ והחדווה, שאבדו.

כמעט שהתוכנית יצאה לפועל, אלא ש...
שיתפתי את דוד שלי (דתי אדוק אם כי פתוח לשמוע) בכל מה שקראתם עד כה. ושוחחנו הרבה על הדברים, ואיכשהו התגלגלה ונסובה השיחה על האמת.
איך אדע מהי האמת? אז יש שתי אופציות בסיסיות: הוכחה לוגית או איפה שהרגש ירגיש.
את הרגש החלטתי לשלול מהסיבה הפשוטה שיש אנשים שמרגישים בכל דעה/שיטה/אחר את האמת! מה ששולל את הרגש ככלי למדידת אמיתות דבר.
אם כך נותרנו עם השכל והוכחות לוגיות שהוא מבין והן מתיישבות בהיגיון.

אָבַל, וזה האָבַל הגדול
מי עָרֶב לי שהשכל אכן כלי מהימן למדידת אמיתות דבר?
כלומר אם לנסח את זה יותר טוב: אני מטיל ספק באמינות השכל שלי.
אני רוצה לדעת מהי האמת! והדרך הטובה (לפי השכל אמנם) היא על ידי הטלת ספק בכל דבר.
ואפילו, אני מטיל ספק בעצם הטלת הספק! זה אמנם נראה מופרך, אבל הכלי שמתרגם לי את המשפט הזה למופרך זה אותו שכל שאני מטיל ספק באמינותו!

הדוד שלי יצא מאוד מהורהר מהדברים. אני גם.
ופה מגיעה השאלה שלי אל הקוראים המסורים שלא התייגעו להגיע עד הלום.


"איך אני מתקדם מהנקודה הזו? מהן המסקנות מכך?"
וכמובן אשמח לשמוע הפרכות של דעתי. כי זה משגע אותי!