היי, חייבת לספר לכם.. אני תושבת חיפה לומדת בבית ספר שבו הייתה שרפה. אז ככה היה- שיעור שלישי השמיים אדומים והלב פועם.. מנסה לתמרן בין להרגיע ולהירגע. מפנים אותנו לבחוץ, מחכים שההורים יבואו. הכבישים חסומים.. מחכים אך לשוא, מידי פעם עובר תושב ושואל לעזרה אך המורים עונים שאלה ילדים. לאט לאט הולכים כולם חלק הולכים ברגל לבית. להציל דברים חשובים לפני שהשריפה טורפת את חיפה. ואני. אני מחכה להורי, שיבואו. אבל לא הם תקועים בפקק כי רצו להציל דברים חשובים. המרחק שלהם מול האש, זה כמו המרחק שלי מסף התפרקות. הבניין שלידי מתחיל לעלות בלהבות.. עוד מעט גם אני.. כחיש עליתי לאוטו של חבר שלי מבלי לדעת לאן הם נוסעים כי אני לא ראיתי עשן. אני ראיתי אש אמיתית, לבסוף הורי מגיעים ירדנו לבת גלים ואז מתברר כי הרחוב שלנו מתבקש להתפנות. נלחצתי. מה יהיה בגורל הבית? ואנו מחליטים לנסוע לתל אביב. ואנו כמו סרט אסונות עוברים בדרך בשריפות מרובות. מדי פעם שמים מגבון עם האף, שיעול קטן, בכי. אתה שומע שהדייר הזקן של הבניין שאמר שלא יתפנה לעולם, מתפנה. בעקבות המשטרה שדפקה על פתח ביתו. כל רעש קטן אתה נלחץ. כל זעקה, או שאני מדמיין.. את הלילה העברתי לבד, בבכי. היסטריה. לחץ. לא יודע אבל משהו קרה שם.. כל שנייה ילד בכיתה כותב שנשרף לו הבית. חבר שלי אמר שפלסטינים הבעירו לו את הגינה.. אני לא יודע מה יהיה בגורלי, למורה שלנו נשרף הבית.. לכולם, גם לי. וזהו. ככה זה נגמר נולדתי בבית הזה, לפחות לא מתתי בו. אני לא יודע איפה אני. בעולם משלי אני משער.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025