שלום,
נושא שמאוד מעיק על ליבי.
אני נערה רגישה וחכמה ,דוגלת ביושר ולכן אני קולטת כל פיפס אצל האדם למולי לטוב ולרע. לכן, מצד אחד אני יכולה להעריך ולהראות הערכה,פירגון,אהבה כשמגיע ,ומצד שני להעביר ביקורת נוקבת וישירה ועקיצות.
הבעיה מתחילה שלמולי הורה,מחנך(פחות),מנהל.. הם מצידם כנראה חושבים שאני קטנה מהם ולכן עליי לקבל את דבריהם בעיוור. מצדי זה מאוס, בדעתי יש דברים בגו והוא לא יכול לפסול אותה. הנחת היסוד שלי היא שהם חושבים שעליי לשתוק,ולכן אני אומרת את דבריי בנימה מתקוממת, וכתוצאה מנימתי הם קוראים לי חצופה או חוצפנית.הם בכלל לא מתייחסים לתוכן של דבריי!! וזה חוסר צדק!!
קורים לי הרבה קצרים עם אנשים,ולפעמים עם בני גילי,כיוון שאני אומרת דוגרי.חשוב להבהיר!! אני ממש לא מעליבה כנגד מראה אלא מדברת לעומקם של דברים ולכן זה מרתיע אנשים ממני.
אני ממש מיואשת ואובדת עצות,אני אוהבת אנשים ורוצה להיות בחברתם בלי לשמור דברים בבטן!
מה עלי לעשות??
תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות