היי!
אני וחבר שלי (בני 18) ביחד כבר חודש וקצת, אחרי תקופת ״דייטים״ של כמה חודשים. הוא ממש חשוב לי, אני אוהבת שהוא שמח ונהנה בין אם זה איתי ובין אם זה עם אחרים. כשהוא מציע להיפגש, אני תמיד מקפידה לשאול אם אין איזה מפגש חברים שתוכנן ואולי יעדיף ללכת אליו. אם יש כזה מפגש, אני מציעה לו ללכת מאחר ואני והוא מתראים בערך כל יום. הוא דואג לוודא שאני בסדר עם זה שילך, וכמובן שאני מאשרת ומאחלת שיהנה. הוא כותב לי תוך כדי המפגש, מזכיר שהוא מתגעגע וחייב להיפגש איתי ביום שאחרי.
עם זאת, יש שתי בנות שנמצאות בקבוצת החברים שלו, שהיה לו קטע קצר עם כל אחת מהן. אני לא יכולה שלא לטבוע במחשבות טורדניות בכל פעם שהן נמצאות לידו. מאמינה שזה נובע מחוסר הבטחון שלי, כי עליו אני סומכת בעיניים עצומות. כשמזמינים אותו למפגש בו גם אחת מהן נמצאת, התגובה הראשונית שלי היא ״אתה חייב ללכת?״. הוא מיד מוותר, ואני מרגישה כל כך נורא עם עצמי ומבינה שטעיתי, מנסה לשכנע אותו שכן ילך ושזה בסדר גמור מצידי, אך הוא כבר בחר. הוא בכלל לא כועס, זה נראה לו הגיוני לגמרי שלא ילך אם גיליתי שמץ קינאה, אבל המצפון שלי לא מניח לי. הוא בחור כל כך טוב ותמים.
אני לא רוצה להיות חברה לוחצת ואני דואגת לשאול אותו אם הוא חושב שאני דביקה מדי, הוא תמיד אומר שאני ההפך הגמור ושאני נותנת המון חופש. הוא החבר הראשון שלי, לכן אני לא בטוחה איך אמורים להתנהג בזוגיות.
זה מצב סביר? להשאיר אותו כמו שהוא, או שעליי לשנות משהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות