אני מבולבלת לגביי הקשר, שוקלת להיפרד הלב אומר לא

שלום לכולם,
אני בת 20, חיילת משוחררת. היו לי כמה מערכות יחסים שנמשכו הרבה זמן.
לפני שנה הייתי בזוגיות של שנה וחצי. אני יזמתי את הפרידה מכיוון שגיליתי שיש מישהי שבעניין שלו ומניחה שהיה ביניהם משהו. לא היה מוכן לנתק איתה קשר אז נפרדתי ממנו והוא אהב אותי והתחנן שנחזור, לא הייתי מסוגלת לסמוך עליו. למרות שאנבתי אותו. בי לא ישחקו. הוא לא רצה לנתק את הקשר אז נשארנו בקשר כביכול של ידידים. אני עדיין יודעת שהוא אוהב אותי, ומבחינתו אם אומר לו שנחזור הוא ירצה. בכל אופן.. מאז נכנסתי לקשר עם גבר אחר, כרגע אנחנו חצי שנה. הוא חייל וסטודנט, משקיעה בתפקיד שדורש מעצמו הרבה, כנל לגביי הלימודים, לומד עד מאוחר ויש לו לוז עמוס. לאחרונה הוא התחיל את הלימודים ואמר לי שמפחד שלא יעמוד בצרכים שלי מכיוון שלא ממש יהיה לו זמן להשקיע בקשר כפי שאני רוצה. הבלגתי.. יש לי רגשות כלפיו, אמנם אף אחד לא אמר עדיין שהוא אוהב. במעשים אנחנו מביעים את האהבה. לחבר שלי קשה לבטא רגשות. אני מחכה שיאמר לי בגלל שזה משמעותי לשנינו, הוא נפגע בעבר מהאקסית, אני נפגעתי מהאקס.. חבר שלי אומר לי שהוא רוצה לומר לי ברגע מיוחד, שזה יהיה אמיתי וכנה.. אני מחכה המון זמן ומתחיל להתערער לי הביטחון, למרות שכשהוא אומר משהו אז הוא מקיים, אני סומכת עליו (וזה קשה עם גברים), ולמרות מה שעברתי.. אני בוטחת בו. הכי כיף לי איתו, הוא מצחיק אותי, תמיד מחבק ומנשק, מחמיא.. יש לו חיים לא קלים, ואני עוזרת ותומכת בו. הוא עובר תקופה לא קלה ואני עושה מאמצים כדי שיישאר חזק. אמנם כל אחד מאיתנו מגיע מרקע שונה, אבל איכשהו אנחנו מוצאים שפה משותפת.. אומרים שהפכים נמשכים לא..? אז אצלו זה בדיוק ככה.
מלכתחילה היה בינינו כימיה, משיכה.. וזה מה שמוסיף לקשר. הוא באמת משהו מיוחד. נניח אנחנו רבים, הוא לא מרפה עד שאנחנו מדברים ומשלימים. אני נוטה להתעצבן מהר ולזרוק הכל. וזו תכונה שאני חייבת לשנות בעצמי. הוא מכיר אותי ובכל פעם שזה קורה הוא מרגיע ומדבר איתי על זה.

כשהכרנו, אמא שלו לא חיבבה אותי. אני לפעמים מתלבטת 'פרובוטקיבי', כלומר מעט חשוף בגבול הטעם הטוב כן? וכשהתחלנו לצאת כיבדתי את חבר שלי ובאתי לבושה צנוע. וכך הלאה.
היא פשוט לא אהבה אותי. ואמרתי שאעשה מאמצים, הקשר הזה חשוב לי. אמא שלו דמות משמעותית בשבילו, וכל דבר שהיא אומרת משפיע עליו.
בקרוב יש לה יום הולדת וחשבתי לקנות לה מתנה ובאמת להראות השתדלות..

הכרתי את חברים שלו, וזה אחרי הרבה זמן, היה חשוב לי כדי לראות אם הכוונות של הקשר רציניות.
לא ממש התחברתי אליהם, הם גם לא חיבבו אותי. אבל זרמתי עם זה וניסיתי להיות הכי בסדר.
יש לו חבר טוב, שלא האמין שנחזיק מעמד.
הבנתי שהוא שאל אותו: 'תגיד אחי, עכשיו כשאתה בלימודים, איך יהיה לך זמן לקשר?' אז ראיתי שחבר שלי ענה לו: 'אין לי, אני רוצה לגרום לה שהפרידה תבוא ממנה, אני לא רוצה לפגוע בה', והיה גם: 'יש מישהי שווה במכללה, אמרת שאם לא היית עם הנוכחית היית עושה משהו', וחבר שלי כתב נכון.
ברגע שראיתי את זה הייתי בהלם.. פשוט התחלתי לבכות.. וחבר שלי ראתה אותי ולא הבין מה קרה. אמרתי לו תעזוב אותי, אני לא רוצה לדבר איתך. פשוט כל כך נפגעתי כשגיליתי על זה. הוא רוצה להיפרד ממני? הכל היה סתם?
אז חבר שלי אמר לי כתבתי לו את זה כדי להשלות אותו שכן אני הולך להיפרד ממך, אבל בדיעבד זה לא יקרה. אני רוצה להוכיח לו שאנחנו כן מסוגלים להיות ביחד. אמרתי לו אתה לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר, תוכיח לי! סתם ניסה לחרטט אותי. אמרתי לו אפילו לא אמרת לי שאתה אוהב אותי, וזה באמת מתסכל.. חצי שנה ביחד אז מה הייתי בשבילך? עוד אחת? סתם מישהי? אתה רוצה להיות עם השווה מהלימודים אז תהיה. פשוט תשכח ממני.

רבנו, לא מוכנה לדבר איתו, אני כבר מבולבלת ולא יודעת מה לעשות, קשה לי לסמוך עליו, אבל אני לא רוצה לסיים את מה שיש בינינו..
שקלתי פרידה, אני יודעת שאולי אתחרט אבל הוא לא מוכן לוותר עליי. הוא מתקשר אליי, שולח לי מלא הודעות, ארוכות לא סתם. אני עונה לו יבש שיעזוב אותי ושישכח ממני. פשוט אני כל כך מבואסת ומתוסכלת. הוא רוצה שניפגש ונדבר על הכל.
מה דעתכם לגביי הסיטואציה? אני סתם מגזימה?
לתת לו שוב הזדמנות? אני לא יודעת בכלל אם הוא מרגיש אליי משהו. אולי אני סתם עוד אחת.. אשמח לתגובות, תודה והמשך יום טוב..