היי, נכנסתי לקשר עם מישהו לפני כחודשיים, ממש טוב לנו ביחד, הרגשות הגיעו מהר פרפרים והכל, צוחקים ומדברים.. דבר אחד מטריד אותי, אני לא מרגישה שהוא חבר נפש שלי. אני כן מרגישה שאנחנו מכירים אחד את השני יותר, אבל הקשר מבוסס על כיף והנאה ופחות על שיחות נפש על החיים. כמה זה מפריע לי הדבר עצמו לא יודעת להגיד, מפריע לי כי יש לי מין דעה כזאת שהבן זוג צריך להיות החבר הכי טוב וזה גורם לי לפקפק.
אולי זה מוקדם מידי בשביל שיהיה חבר נפש? או שאולי מספיק שנהיה קרובים וכנים אבל הןא לא חייב להיות החברה הכי טובה?
אני כן מרגישה בנוח ליידו ומרגישה שפשוט טוב לי, אבל העניין הזה מבלבל אותי או שאני מבלבלת את עצמי.
מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025