כולם אומרים שאני יוצאת עם בחורים "מבוגרים" מדי... זה באמת כזה נורא?

יכול להיות שחברים שלי סתם מגזימים, זו ההרגשה שלי אבל אני רוצה לבדוק את זה כאן גם.

עד סוף י"ב יצאתי רק עם בנים משכבת הגיל שלי ותכלס... הם היו די תינוקות, מאוד לא בשלים, בלי הרבה EQ (ואני יודעת שזה תלוי איפה מחפשים ואני חלילה לא עושה הכללות- אני מכירה בנים מדהימים בגילי אבל איכשהו אלה שיצאתי איתם לא היו כאלה, זה ממש לא אומר שכולם ככה). בקיצור לא מציאה גדולה, זה תמיד הסתיים עקב משהו מטומטם ודי מהר חוץ מקשר אחד שהיה לי של שנה שנגמר לא משהו.

בכל מקרה אני אנסה להגיע לעיקר- ברגע שסיימתי את התיכון העניין הזה של שכבות גיל טיפה היטשטש, יצא לי להכיר ולהתחבר גם לבני ובנות 19, 20, לפעמים גם יותר (אחת החברות הקרובות ביותר שלי בת 25 למשל). אני מרגישה איתם הרבה יותר בנוח, כאילו שיש לי איתם יותר שפה משותפת מאשר עם בני ובנות גילי, ומן הסתם זה גם גרר היכרויות רומנטיות כאלה ואחרות. בפעם הראשונה שיצאתי עם מישהו שלא מהשכבה שלי זה היה בחור בן 20 (שזה אפילו לא פער כזה גדול!) וחברים שלי אמרו לי שאנחנו במקומות אחרים בחיים, שהוא לקראת שחרור ואני עוד לא התגייסתי ושזה סתם ייגמר בשיברון לב שלי ושהוא לא ייקח אותי ברצינות. זה הפחיד אותי למרות שזה היה נראה לי תמוה, אז חתכתי ממנו.

ככה זה היה כמה פעמים, עם בחורים בגיל 21-22 שהביעו בי המון עניין אבל אחרי איזה שניים-שלושה דייטים נעלמתי בגלל כל מיני אזהרות מחברים והפחד שהבחורים האלה מסתכלים עליי כילדה קטנה שאפשר לנצל אותה למיטה ואחר כך לברוח, בזמן שאני רוצה יותר (אני גם אציין שאני בתולה אז בקטע המיני אני לא מתכוונת לקחת דברים מהר עם בחור אלא כן לחכות כמה חודשים במינימום עד שהקשר יתייצב). הבעיה היא שבאמת שאני לא מוצאת את עצמי עם בנים בגילי, יכול להיות שאני פשוט נופלת על הלא נכונים אבל כל דייט שהיה לי לאחרונה עם בחור בגילי היה הדבר הכי משעמם ומשמים בעולם, והבחורים האלה שכבר עשו צבא והיו בטיול הגדול ומתחילים לגבש כיוון על החיים שלהם הרבה יותר מסקרנים אותי ואני מרגישה שאני מצליחה "לעמוד בקצב" שלהם ולעניין בחזרה.

זה מבאס אותי לוותר על בנים שמעניינים אותי בגלל הפחד להיפגע, ועכשיו יש מישהו ממש חמוד שחברה שלי (בת 21, לא מהחברים מהתיכון שחושבים שכל מי שעבר את ה20 הוא התגלמות השטן) הכירה לי והוא נורא רוצה שנצא, הוא בן אוטוטו 23 ואני ממש רוצה אבל ממש מפחדת להיפגע, מפחדת גם להביא הביתה מישהו בגיל כזה, ההורים שלי אמנם גמישים ונחמדים ובסך הכל די "קולים" לגבי הנושא של בנים, אבל הפרש של כמעט 5 שנים נראה לי שלא יעבור אצלם בשתיקה.
ובכלל, גם אם הוא בחור מתוק שבאמת מחפש קשר רציני- הוא הולך לחכות לי כשאני אסגור שבתות? יש לבנים בגיל הזה ראש להתעסק עם שטויות כאלה? בסופו של דבר אנחנו כן במקומות שונים בחיים, הוא תיכף עובר לגור לבד ואני עוד לא חיילת, הוא התחיל תואר ראשון ואני בקושי יודעת כיוון כללי למה אני רוצה לעשות בחיים, הוא בטח כבר עבר דברים בתחום הזוגי והמיני שאני עוד לא עברתי, הוא כמה שנים מחתונה ואני פצפונת.

הצליחו להיכנס לי לראש, בקיצור. אשמח לחוות דעת של אנשים משני צדדי המטבע הזה- גם בנות בגילי שהתנסו בקשר עם פער כזה, וגם בנים בגילו ואיך הם היו מתמודדים עם סיטואציה כזו. ובכלל, כל דעה תעזור כמובן. תודה!