מתמודדת עם זה כל פעם מחדש. להיפרד מהחברה? זאת חברות בכלל?

מאיפה להתחיל?
התחברתי עם מישהי בפיצריה שעבדתי בה לפני כמה חודשים אולי חצי שנה ונהיינו חברות. היא הייתה קונה שמה פיצה. הכרנו עוד יותר וראיתי שהיא מאוד תחרותית וכשאנחנו יוצאות מאוד קשה לי איתה. יש לה דעות כאלה שהיא חייבת להיות צודקת תמיד היא תתנצח ותשאיר אותי בלי תגובה נאותה ואני ארגיש שם נגיד 1-0 לטובתה. אני לא חושבת שאני רואה אותנו חברות בטווח הרחוק, אם כן אז חלקית. יש חברות שאיתם אני מרגישה אמיתית ושכמה שהן יהיו לידי לא יפריע לי מה יהיה. אין לי חוסר בטחון לידן ברמה הזאת.
אבל כשאנחנו יוצאות אני והיא, תמיד אבל תמיד, כל מי שאני אומרת לו שלום היא חייבת גם.ואני יוצאת עצבנית ומתוסכלת כי היא מקבלת את כל התשומת לב גם מהם וגם מסתם אנשים, בנים, בנות לא משנה. אז למה היא צריכה גם את "שלי"? אין לי בעלות על אפ'חד אבל קשה לי ליצור קשרים חברתיים וגם ככה זה לא חברים שלי אבל זה מכרים שלי מתקופה ארוכה שאני מרגישה טוב שאומרים לי שלום וקשר בבילוי עצמו ולפעמים טיפה מעבר ויש בינינו אינטרקציה. היא יותר חדשה שם ובקלי קלות מקבלת יחס שאני בקושי הייתי מקבלת אחרי כמה פעמים וזה פשוט מרתיח אותי.
יש פעמים שאני מנסה להתרחק מהם כדי שלא נדבר בטעות ואז בזכותי יהיו ועד אנשים שהיא מכירה. וזה מפריע לי עד כדי כך שלמחרת או כמה ימים אחרי זה זה מדכא אותי כל פעם שאני חושבת על זה. פוחדת שאחרי זה בהם בטח כבר לא ישימו עליי. ידיד שלי כבר שאל אותי איך קוראים לה בפעם שאחרי המסיבה כאילו היא חשובה לזכירה זה מרגיז ומתסכל. מוריד לי מהם ת'אמת. אני לא מספיקה?
לצערי אני זקוקה לאישורים מבחוץ ו אני עובדת על זה כמובן. לא יודעת למה אני מרגישה גם ככה עם אנשים שאני מכירה אבל לא באמת חלק מחיי אלא יותר חלק מהבילוי שלי. כנראה בגלל שהיא לא שם כדי שישכחו ממני ושהרגע יהיה לי כיף כי אני בחברתם ומרגישה את חברתם ולא רק את חברתה כשהיא נמצאת.
אם זה היה לפעמים נגיד מילא אבל כל פעם? די אני פה !
זה בגלל שהיא משתלטת כי חוץ מזה אני מתחברת אליה אנחנו צוחקות לפעמים אבל זה קשה לי להדחק לפינה. קשה לי להרגיש שאני צריכה לעשות להטוטים כדי שיזכרו אותי, יצלמו אותי וכו' והיא מאוד תשומי כנראה יותר ממה שחשבתי שאפשר. אני רואה בעיניים שלה שגם אם קיבלתי תשומת לב היא מתה גם ולא יודעת מה לעשות עם עצמה.
היא תעשה בשביל זה הכל ! אני לידה לא עצמאית והדעות שלי מתבטלות כי היא ממש משדרת ביטחון עצמי ותמיד מנסה להמחיש כמה היא מגניבה ואני מוצאת את עצמי נסחבת.
אני לא יודעת אם יש לי מה להגיד לה על זה זכותה לעשות מה שבא לה. באסה לי כן? אני גם מקבלת תשומת לב אבל לא בצורה או בתדירות הזאת ככה אני מרגישה. אנשים לא מעריכים מה שאיכותי כנראה. ואני לא רוצה להשתחצן כדי להתחרות איתה אלא כי בא לי. נורא בא לי לצאת לבד והייתי יוצאת לבד לפניה ועכשיו אני תקועה שם. כי אם היא רוצה לכת לאנשו ואני רוצה לבד איך להגיד לה שלא בא לי בחברתה? שפעם בשבוע או בכמה זמן מספיקה לי? גם תמיד לי נמאס לפניה ואנ רוצה הביתה כי קשה לי להכיל. חשבתי גם שאולי בלי התשומי הזה היא לא שווה כלום כנראה היא מרגישה ככה לא?
אז למה אני איתה? לא יודעת באמת. אולי אני רוצה להגשים את עצמי דרך השוואה אליה ככה . אולי לא להיות לבד ביציאות או שזה חוש הומור.

מפריע לי ההתלהבות המוגזמת והגישה שהחיים שלה דבש. לי לא הכל מסתדר אז במקום לעודד כחברה ולהציע לי פתרונות אני מרגישה שהיא משוויצה.

מפריע לי זה שהיא נדחפת לכל מקום שאני, כל אירוע בפייסבוק ! ורואה עם מי דיברתי או אמרתי שלום ואז אני רואה אותה מדברת איתו גם. נכון שיש הרבה אנשים שסתם באים אבל הם לא מפריעים לי. ..

מפריע לי שאני מרגישה לפעמים שהיא מנצלת את טוב-הלב שלי וגורמת לי לעשות דברים שיותר מתאימים לה ולי לא ממש... וכל הזמן לדבר עלייה מעייף ומרגיז אותי. היא מדברת ומדברת שעות על עצמה

הבעיה שאין לי שליטה עליה או על הרגשות והמחשבות שלי אז מה כדאי לי לעשות? אם להתנתק ממנה אז איך? אני גם לא בטוחה אם כדאי או אם אני רוצה לגמרי? כלומר לעיתים רחוקות אולי בסדר אם אלך איתה.מה אני מרוויחה מזה לא ברור אני אובדת עצות. עצות פליז??.....
לדעתי זה לא מרוע אני רק רוצה להרגיש שיש לי את המפלט שלי ושאני מתנהגת כמו שאני רוצה ולא כמו שנראה לי שרוצים או שמשפיעים עליי או שגורמים לי להרגיש לא בנוח אם זה באשמתי או לא. הלפ?