מכריחים אותי לאכול ומאיימים עליי שאם אני לא אוכל אז יזמינו לי פסיכיאטר ויאכילו אותי בכוח

היי לכולם אני אנונימית בת 13,אני לומדת בכיתה ח',כיתת מופת,כיתה שדורשת יותר מידי מהתלמיד.. אז בואו נחזור אחורה ללפני ארבע שנים בערך,בכיתה ה',סבלתי מבריונות כל היסודי,אז מה שקרה לי היום הוא בעקבות מה שקרה בכיתה ה'.. הייתי ילדה מאוד ביישנית ולא בדיוק שטוחה. יום אחד ישבתי בכיתה לבד ואכלתי סנדוויץ' ואז חבורת ילדים עמדו מולי והתחילו לצחוק עליי שאני אוכלת כמו פרה ושאני נראית כמו פרה ושאני צריכה להפסיק לאכול.. נחזור להווה.. עכשיו אני בכיתה ח', מאותו יום אני אפילו לא מעזה לאכול בבית הספר,סוג של טראומה בשבילי.כפי שאמרתי אני בכיתת מופת,כך שאני נשארת עד ארבע בבית הספר וכל הזמן הזה אני לא אוכלת.. לפני שתכתבו לי תגובות של "למה את לא אוכלת זה לא בריא, במיוחד בגיל הזה" תחסכו. אני שומעת את המשפט הזה כל יום, ולפני שאני אספר לכם מה קרה היום אני רוצה להגיד לפני הכל שאני אדם מאוד פרטי,הפרטיות שלי חשובה לי יותר מכל. בשבילי היא במקום הראשון ברשימה. אני לא אוהבת שנכנסים,ודוחפים את האף לחיים שלי. אז נעבור למה שקרה היום. כבר חודש שהיועצת בבית הספר שלי חופרת וחופרת לי ומציקה לי על זה שאני לא אוכלת,ושזה לא בריא ושהיא תזמין את ההורים שלי לשיחה.
אז היום,יום שישי, הכיתה שלי יצאה למופע או משהו, לא ממש זוכרת וגם לא אכפת לי.. ואני בחרתי להישאר בבית.. אבל,היו לנו שעתיים ראשונות של לימודים ואז כולם יצאו. הייתי כבר בדרך לשער לצאת מהבית ספר ושם כבר התקשרתי לאבא שלי ושאלתי איפה הוא (הוא היה אמור לאסוף אותי) פתאום, משום מקום, בלי שידעתי,הוא אומר שהוא ואמא שלי נכנסים לבית ספר, לא הבנתי מה קרה.
הוא אמר לי שהזמינו אותם לשיחה,בשלב הזה התחלתי להיות אדומה מרוב עצבים עד שכבר רעדתי. היועצת והמחנכת חיכו לנו בחדר שלה והכניסו אותנו, היא התחילה בשאלות.. למה אני לא אוכלת? האם יש סיבה לכך? לא אני לה.. אמרתי שאין סיבה,אני פשוט לא רוצה. היא התחילה לחפור וגם המורה וגם אמא שלי וגם אבא שלי וכולם מכל הצדדים מדברים ומדברים ומדברים עד שכבר השתגעתי.. ישבנו במעגל והיועצת התחילה לאיים עליי ולהגיד שיזמינו לי פסיכיאטר ופסיכולוג ושיאכילו אותי בכוח והמורה התחילה לדבר על המשקל שלי ושזה רק משמין אותי.. והייתי על סף דמעות,היא פשוט התחילה לאיים עליי מול כולם וכולם התחילו לצעוק עליי.. פשוט הייתי בשוק,הרגשתי אילמת,בחיים לא נתקלתי בסיטואציה כזאת, ועוד עם הביישנות שלי, בכלל בלעתי את הלשון ורק הקשבתי למילים המגעילות שלה. ותוך כדי העצבים עלו לי והפיוזים שלי נשרפו. בדרך הביתה אבא שלי התחיל לצעוק עליי בגלל שאני לא אוכלת ושאני עושה להם בושות מול המורים.
בבית עליתי לחדר שלי, פשוט נשברתי. הרגשתי חלשה..
לפני שתכתבו משהו ותגיבו אני רוצה להגיד שליועצת ולמורה איו שום שום זכות להתערב בחיי האישיים, זו נטו הבחירה שלי אם אני רוצה לאכול או לא. משמע שאני לא אקשיב להם,וזו זכותי. אני כן חושבת ופה אני מדגישה שאני כן מסכימה איתם אבל שוב זו הבחירה שלי וזו רק זכותי. אני כותבת על כך מכיוון שאני רוצה לשמוע את הדעות שלכם לגבי זה. תודה.