מאז ומתמיד הייתי הילדה הקטנה. מעלי יש רק אחים ספורים שגדולים ממני מאוד אז הייתי כמו בת יחידה. בערך לפני שנה נולד לי אח. ההורים שלי כבר מבוגרים, וגם המצב הכלכלי לא משהו.
לאמא שלי קשה מאוד להתמודד איתו, ואני באמת מנסה לעזור כמה שאפשר. הבעיה היא שזה בא על חשבון החיים שלי. הוא תפס לי את כל י"א ועכשיו גם את י"ב, הציונים שלי ממש לא טובים (למרות שיש לי פוטנציאל להוציא 90-95+ בהכל) וגם אין לי זמן לצאת עם חברות (שבקושי יש לי, המצב שלי בחברה גרוע ביותר מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן). גם ירדתי מחמש יחידות מתמטיקה לארבע. זה אולי נחשב לפינוק, אבל גם אין לי זמן לתחביבים שלי בכלל (קריאה, כתיבה, מוזיקה ונגינה, ספורט...). פשוט נמאס לי לחזור הביתה, לאכול, ומיד להתעסק עם השטן הקטן הזה!
לאמא שלי תמיד הייתה נטיה לעצבים, אבל זה השתפר מאוד בשנים האחרונות. עכשיו, בגלל חוסר השינה, היא שוב נהייתה פקעת עצבים והבית הפך לשדה מוקשים אחד גדול. זה מוריד לטמיון את כל העבודה שהשקעתי בנפש הפגועה שלי.
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי (שוב, לא אכנס להפרעות שיש לי) ודיברתי עם הפסיכולוגית שלי, אבל ההצעות שלה לא ממש עזרו. המצב הולך ומדרדר, בנוסף לכל הקשיים מסביב.
אני כל הזמן חושבת לעצמי, למה הוא נולד? למה אני צריכה לסבול ממנו? הוא הבן של ההורים שלי, לא שלי!
הוא הורס לי את תעודת הבגרות, את חיי החברה, את חיי האישיים ואת האושר הפנימי שאני נאבקת להשיג. הוא הורס את הקשר העדין בלאו הכי בין ההורים שלי, ואת השקט שסוף סוף שרר בבית.
אני לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור. אבל אני חייבת להוציא את כל זה איכשהו. תודה למי שקרא את זה עד הסוף, אני מעריכה את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות