נמאס לי מכל ובמיוחד מעצמי... אין לי מושג מה לעשות!

שלום..
בטח גם אתם אומרים עכשיו: "את כל כך קטנה, יש לך את כל החיים לפנייך!" זה מה שכולם אומרים... אבל באמת שנמאס לי... אני פשוט רוצה לפרוק את זה...
אני לא באה לבית הספר ואני לא ממש יודעת למה.. זה התחיל בכיתה ה' שלא הגעתי לבית הספר כי הייתי נמוכה ומפותחת מידי ליד כל הבנות בשכבה (חזה פצעונים וכ'ו) ילדים תמיד ירדו עליי אז עד סוף כיתה ו' הייתי טומבוי מוזרה שהגיע לבית הספר פעם בשבועיים שלוש לפעמים חודש... גם כשירדו עליי תמיד היו לי חברים שביקשו ממני לבוא יותר לבית הספר.. הבטחתי שאבוא יותר אבל מעולם לא קיימתי את זה.. אפילו למסיבת סוף שנה של כיתה ו' לא הגעתי ואיכזבתי את החברים ההכי טובים שלי...
קרו הרבה דברים ובחופש הגדול עליתי לכיתה ז' נהייתי אימו.. תמיד חתכתי את עצמי והייתי כל הזמן בשחור.. ויצא ככה שהייתי בכיתה של הערסים וכמה פרחות שתמיד חשבו שאני מוזרה ומפחידה אז לא הגעתי לבית הספר.. נוצר מצב ששלחו אותי לפנימייה בעיר שלי בגלל שלא הגעתי לבית הספר וזה היה פשוט נוראי... התעלמו ממני והיו כאלה שקראו לי גותית מגעילה... האם בית שלי בפנימייה הייתה תמיד עצבנית וזה היה סיוט... בסופו של דבר הגיע החופש הגדול ואיכשהו הפסקתי להיות אימו ואהבתי את עצמי טיפה יותר.. אימא שלי הצליחה להוציא אותי מהפנימייה אבל בתנאי מהרווחה שאני חייבת ללכת לבית הספר... התחילה שנת לימודים חדשה בכיתה חדשה ילדים חדשים ואני חדשה.. הייתי כל כך שמחה שסוף סוף הצלחתי להיות ילדה רגילה! והתחברתי לילדים המקובלים! ויצא שפיספסתי שלושה ימים כי הייתי ממש חולה וזה ממש איכזב את אימא שלי כי היא תמיד מנסה לעזור לי ולתמוך בי ולגרום לי להצליח אבל אני תמיד מאכזבת וגורמת לה להיות עצובה וכועסת לא הגעתי מתחילת שנה כבר כמה פעמים ופספסתי הרבה מבחנים הכיתה עצבנית עליי כי בגללי הם לא יכולים לקבל את המבחנים שלהם וכל פעם שנותנים לעשות את המבחן אני דוחה את זה כי אני מפחדת להיכשל ולאכזב את עצמי ואת אימא שלי.. אם אמשיך לא ללכת לבית הספר רק עוד קצת אני אחזור לפנימייה שזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה.. אני לא מוכנה לתת לזה עוד הזדמנות...

אני כבר לא יודעת מה לעשות.. עדיף למות והפסיק את הכל.. אני כל הזמן חושבת רק על איך למות ומתי למות... אולי פשוט לנסות להמשיך לחיות ולראות מה יצא מזה... אני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת ללכת לבית הספר אבל עוד יותר מפחיד אותי לא ללכת לבית הספר בגלל הפנימייה אני כבר נתתי לעצמי מילה שברגע שאומרים לי שאני חוזרת לפנימייה אני הולכת לסיים הכל...
אין לי מושג מה לעשות... איך אני יכולה להיות ילדה נורמלית שהולכת לבית הספר ולא שונאת את עצמה..

אני ממש ממש מצטערת על החפירה... פשוט אין לי איפה להוציא את כל מה שיושב לי על הלב ובמקרה ראיתי את האתר הזה...
עוד פעם סליחה על החפירה!