שלום לכם,אני עוד מעט משתחרר מהצבא,כרגע אני מפקד ביחידה קרבית,עד כאן הכל טוב ויפה?
אז זהוא שלא.
בחודשים האחרונים פתחתי את העיניים שלי לצביעות האנושית,איבדתי את האמון שלי בממסד ובבני אדם,בין היתר בגלל כל מיני חוויות נוראיות מהשירות שנצרבו לי במח כנראה שלנצח,הצבא ממש לא הסתבר להיות מה שחשבתי שהוא,לפני הצבא התאמנתי,התחזקתי,עשיתי גיבושים מהגיהנום,התגייסתי "מורעל",ממש כמו שרק מערכת חינוך משומנת יכלה להפיק,
למזלי הרב הפכתי את אורח חיי לטבעוני במהלך שירותי בצבא,לא אוכל בשר,חלב וכל מיני דברים מין החי,עדיף מאז מאשר אף פעם,לא אגע בנושא המוסרי והבריאותי יותר מידי כי אני יודע שזה גורר אנטגוניזם לא משנה מה ואיך אנסה להצדיק את העניין רק אשפוך את שעל הלב ,אני גם לא מנסה להטיף כי זאת לא הפלטפורמה המתאימה רק לשפוך את הלב תאמינו לי.
הבעיה היא שהמפקדים שלי בצבא,חברים, והכי כואב המשפחה,עושים מכל העניין צחוק,מתייחסים אלי כאילו אני מושפע וזה יעבור לי..הכל זה כדי להיות "יוצא דופן" מהשאר כאילו אני בן 16 בתיכון.
ואני מנגד? לא יכל לשבת איתם בשולחן,בארוחות ובחגים,בשטח עם החיילים ,אני מלא כעס על המין האנושי אבל בעיקר על אלו שמסביבי,על מה שאנחנו מעוללים לבעלי החיים בכל תחום כמעט שיש,על איך מי שלימד אותי מוסר מהוא, חוטא בדבר הכי בסיסי של לא תרצח בכל יום ולא שם לב לזה בכלל,אני לא יכל להסתכל על אחותי הקטנה אוכלת בשר אני רוצה להגיד לה שזה החיות שהיא כל כך אוהבת אבל אמא שלי מתחננת שלא אספר לה כי אז היא לא תאכל כלום,קשה להסתובב בין בני אדם,אני רוצה לשנות את הסביבה שלי,הצבא כל כך מגביל,האנשים שאהבתי נהיו דוחים ושפלים בעיני,איך הגיבורי ילדות שלי רבים איתי בבורות על נושא כל כך ברור,מאבדים עשתונות רק מהמחשבה על טבעונות.
אני מוקף באנשים,לוחמים,משפחה-אבל מרגיש לבד בעולם משוגע,זה יכל להשמע לכם מגוחך ואולי תרימו גבה אבל אני מתבייש במין שלנו,רוצה לבקש סליחה מכל החיות שנרצחו ונפגעו אי פעם,מחיות שאני עצמי פגעתי ורצחתי בעבר,והמחשבה שברגע זה הסבל ממשיך ואני עומד בצד ושותק הורגת אותי מבפנים.
איך ממשיכים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות