אפוס כוחות, צמא למנוחה, אני מרגיש שאני מתחיל לאבד את זה

השעה 04:30 לפנות בוקר ובעוד שעתיים אני אצטרך להתארגן לעבודה.
אני אוהב את העבודה שלי אך יחד עם זאת יש עליי עול אינסופי ששואב ממני כל טיפת רגש, אני מרגיש כ"כ תשוש וחלש, קשה לי לנשום.
הכל התחיל כאשר עברתי למרכז הארץ בכדי להתחיל בלימודים ולמצוא עבודה רלוונטית לתחומי, תמיד אהבתי את תל אביב ורמת גן וזה היה נראה לי כל כך נוצץ.
אני זוכר את החודש הראשון, ההתלהבות מכל האנשים שממלאים את הרחובות, המגדלים, התנועה הבלתי פוסקת, הזמינות הפשוטה של כל דבר בכל זמן.
אחרי תקופה קצרה הבנתי שאין לי אף לא טיפת עניין בדברים מהסוג הזה.
ניסיתי להתנחם בעתודה ניהולית שאליה התקבלתי במוסד פיננסי כלשהו אך עם הזמן הבנתי שהמקום הזה הוא לא בשבילי.
אני מאוד אוהב את ענף הפיננסים ובעוד כחמישה חודשים אהיה בעל רישיון ייעוץ השקעות.
אך למרות זאת פשוט לא טוב לי.
בעבר היה לי טוב, כאשר הייתי חי בצפון. זה היה רק לפני שבעה חודשים..
אני פשוט שונא את כל האנשים פה, כולם מרגישים לי מוזרים ובעלי מנטליות שטחית.
כולם כאן נראים כ"כ פתטיים שעסוקים בשטויות כל הזמן, אידיוטים חסרי כל תכלית שהגיעו לת"א בכדי לבטא את המנטליות האידיוטית שלהם ע"ח האוברדראפט בבנק. חבורה של אינפנטילים ניאנדרטלים.
שלא לדבר על הפקקים, בחיים שלי לא ידעתי מה זה פקקים, בבוקר זה ארבעים דקות נסיעה למרות שאני יוצא בפאקינג 06:00 בבוקר.
שלא לדבר על החזור, שעה נסיעה במקרה הטוב.
האוויר המלוכלך.. אוי כמה שאני מתגעגע לאוויר של הגליל...
קשה לי עם מזג האוויר, הלחות והחום, אני רגיל לקור ההררי נטול הלחות.. אני פשוט צמא אליו ומנסה לנחם את עצמי במזגן פול טיים אבל זה פשוט לא זה.. והחורף. הוא פשוט לא קיים במרכז! איך אתם יכולים לחיות ככה? אתם בני אדם בכלל?
המשפחה גם היא כ"כ חסרה לי.. אני לא רואה אותם הרבה כי אני עסוק עם העבודה והלימודים, בקושי זמן לישון אני לא מוצא ויצא שאפילו בחג לא התראינו.
האמת שאלו לא דברים שציפיתי שיגמרו עליי בצורה שכזאת.. אבל מי ידע.. הנה, נראה שגם אני מצליח ליפול.
האמת שאני באמת לא יודע מה לעשות.. פעם כאשר היו לי בעיות שהטרידו אותי הייתי רושם אותן על דף ופשוט מוצא פתרון, היום זה כבר לא עובד.. מצער..
אני תמיד עצבני גם אם אני לא מבטא את זה.
אני תמיד מתוסכל, אני תמיד לחוץ, המחשבות שלי תמיד רצות,אני לפעמים מרגיש שאני פשוט לא שולט על עצמי.
אני מלא בפחדים וחששות
אני מפחד לא לסיים את התואר בהצטיינות
אני מפחד לא למצוא התמחות בראיית חשבון במשרדים הגדולים
אני מפחד שאני הולך להשתגע
אני מפחד שלא אצליח להחזיר את ההלוואה של הלימודים
אני מפחד שלא יהיה לי את השקט שהייתי רגיל אליו לעולם
אני מפחד שיצליחו יותר ממני
תקשיבו זה פשוט טירוף, יש כאן מלחמה, מלחמה מול כל אחד ואחת, אני פשוט לא מצליח לנוח לרגע! אני מתחנן לישון, פאקינג מתחנן לישון!! אני עייף ולא מצליח לישון, אני תמיד עייף! כמה קפה אפשר לשתות???? כמה ארוחות אפשר לאכול ביממה אחת?? כמה בן אדם יכול לרוץ ממקום למקום???
04:00 לפנות בוקר שיעורי בית
07:00-17:30 עבודה
18:30-22:00 לימודים
אני רק רוצה שקט! שמישהו לעזאזל ייתן לי את השקט הזה
תמיד חשבתי שיש לי חוסן נפשי חזק אך מתברר שלא כך הדבר.
אני לא מכיר את עצמי ככה, פשוט לא מכיר.. בא לי לבכות.
בשבוע הבא אלך לפסיכיאטר