אני בן 24 משוחרר מהצבא אחרי שירות ארוך.
כרגע עושה פסיכומטרי ומתכנן טיול לחו''ל. וגר אצל ההורים.
אני כרגע חצוי, שבור, קרוע, בתוכי יש 2 אנשים, שנוצרו כנראה על ידי הסביבה והחינוך והלחץ מסביב.
בן אדם אחד בתוכי שכרגע כל הפעולות שלקחתי הם על פי שכלו ורגשו.
שאומר שצריך להשיג ביטחון כלכלי שצריך ללכת על הבטוח וללכת לפי השכל והסטטיסטיקה ומה נחשב ולהבטיח את שרידותך בעולם.
לדעתי האדם הזה נוצר כתוצאה מהפחדים והחששות של הוריי והסביבה שלי שנוצקו לתוכי והם חלק ממני, ואיתם אני מתעמת, יותר נכון מוותר להם.
יש עוד אדם בתוכי, יותר עמוק, יותר פנימי, יותר ילד, שיש לו כמה תשוקות, וכמה רצונות לא ממומשים, שלא באו לידי בטוי, והוא מרגיש מוזנח ולא מוערך ויותר מכל שהתשוקות והרצונות שלו הם מזולזלים ואין להם לגיטימציה.
מגיל קטן רציתי ללמוד לרקוד, רציתי ללמוד לשיר, רציתי ללמוד לנגן, אני בן אדם בתוכי יש שפע אינסופי, באמת אינסופי, של דמיון, אהבה, אור, חמלה, יצירתיות, שרק מחכה להתפרץ החוצה כמתנה אל העולם. אבל לא היה מי שידרבן יפתח יתן לגימצטיה לצד הזה בתוכי. והנה היום אני בגיל 24, לא מרוצה מהחלטות שעשיתי לא מרוצה לצורה שבא הגעתי בחיים. לא מרוצה מהאופי ומהדפוסים שלי. אפילו אם כרגע הייתי מהנדס מחשבים, הייתי מרגיש סוג של בזבוז ובושה לתת את התואר הזה כתשובה לשאלה במה אני עוסק. כן כן, בושה. סוג של שיעמום, סוג של פספוס. אם זה מה שבחרתי.
אני רוצה ללמוד לנגן, אני רוצה ללמוד לרקוד, לא לחשוב מה יהיה, רוצה לשמוח, רוצה חברים, רוצה להופיע, רוצה לחוות, רוצה לראות את העולם, את הצבעים, את החיוכים, את האנשים, את הרומנטיקה, את הצחוק, הכיף שבחיים.
נמאס לי מהמודרניזציה וכל הסוחרי תוהו ובוהו בעולם שאוכלים לי את האמונה והתקווה בכוחות שלי.
רוצה לפרוץ קדימה!
עזרו לי (עצות פרקטיות!!)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות