לא יודעת מאיפה להתחיל ומה אני מחפשת בלכתוב פה אבל בכל מקרה..
אני בת 28, למדתי.. יש לי עבודה טובה.. יש לי רכב.. כסף בחשבון בנק.. משפחה עמידה פלוס.. יופי חיצוני.. אני חושבת שאני בחורה טובה, חייכנית.. נחמדה לכולם.. אבל כלום חוץ מזה... אף פעם לא הייתה לי זוגיות או מגע עם גבר.. יצאתי לדייטים אבל לרוב אחרי ערב אחד זה נגמר..
בפנים אני עצובה אבל הרמתי ידיים מזמן.. לא בשביל להשתחצן או להשוויץ אני בחורה מאוד יפה ובפרצוף ממש.. בכל מקום שאני הולכת מתחילים איתי בחורים.. בעבודה וכשמתחילים איתי ואני מספרת שאין לי חבר (כי שואלים אותי תמיד) אנשים לא מאמינים.. הם בשוק איך לא.. התגובות המופתעות האלה תמיד גורמות לי להיחנק מדמעות בפנים כי זה כואב לי.. הבעיה היא שכשאני נותנת הזדמנות למישהו זה תמיד נגמר בכלום וזה מייאש אותי אז כבר נהייתי טיפוס פסימי ומפוחד.. אני לא מאמינה בכלל שיש מישהו בשבילי.. אני גם לא מאמינה לבחורים בכלל(אני יודעת שיש לי גם רקע של גירושים מכוערים של ההורים).. זה נראה כאילו אף אחד לא באמת מנסה.. כולם משחקים משחק בדרך לזוגיות.. משחק שאני לא יודעת לשחק אותו וגם לא רוצה.. אני בחורה אסרטיבית עם ביטחון ולא יודעת לשמור את הדעות והמחשבות שלי לעצמי.. אין לי סבלנות למשחקים של אנשים וכשאני קולטת אחד אני ישר מעמידה במקום והולכת.. אני ממש נהייתי פסימית ולא אוהבת את זה... אולי אפילו טיפה ממורמרת... כבר לא אכפת לי אפילו לא להכיר מישהו בחיים או לא להתחתן..שיהיה.. אף אחד לא מת מלהיות לבד.. אני רק לא רוצה את העצב והמרמור..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות