אוקיי, אתחיל בזה שאני פאנסקסואלית (פוטנציאל להימשך לכל המינים, אבל ברור שיש לי סטנדרטים), ודי מינית (כמו כל אדם בריא נורמלי). לפני כמעט שנה התחלתי לצאת עם מישהי שגרה ממש רחוק ממני והייתי חברה מאוד טובה שלה ארבע שנים.
היא קצת ילדותית, וזה חמוד. היא טוענת שהיא א-מינית, אבל אני חושבת שזה סתם בגלל שהיא לא בוגרת בכללי. עוד שנה-שנתיים זה כנראה יעבור לה (לא שאני אומרת שאין כזה מין דבר, פשוט במקרה המסוים הזה ככה זה נראה). היא אפילו לא יודעת מה זה אוננות והיא מבוגרת ממני.
בקיצור, אנחנו מנסות להיפגש כמה שיותר, אבל פעם אחר פעם אני מתאכזבת. היא לא מאוד אחראית אז היא נוטה לשכוח דברים, ואני זאת שנדפקת.
אני כן אוהבת אותה, ולמרות שהיא לא מושכת בכלל זה לא אכפת לי. אנחנו מסתדרות מעולה, אנחנו מסוגלות לדבר שעות על גבי שעות בלי רגע אחד של שקט או שיעמום. ממש ממש כיף לי איתה.
אבל בערך לפני שלוש שנים נדלקתי על בחורה בכיתה שלי, שהיא מאוד מאוד שונה מהחברה שלי. חשבתי שנפטרתי מהקראש עליה, אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי חושבת עליה יותר ויותר. היינו די קרובות, וסיפרתי לה כמעט הכל על עצמי. היא תמיד הייתה שם בשבילי, קשוחה וצינית ומדהימה. בתחילת שנת הלימודים שעברה סיפרתי לה איך אני מרגישה והיא קיבלה את זה ממש טוב. היא אמרה היא מעריצה את הכנות שלי והיא לא נגעלה ממני או משהו. אבל זה די ברור שלא יהיה בינינו כלום.
עכשיו, אני מרגישה כאילו אני קצת מנצלת את החברה שלי... כי אני לא אוהבת אותה לגמרי, ואם בקרוב היא לא תתבגר כנראה ניפרד (כי מין זה חלק בלתי נפרד מחיי, סליחה באמת שאני אנושית). אני מרגישה ממש רע לגבי הכל, ולא יודעת מה לעשות. כרגע אין לי אפשרות לחפש אנשים אחרים (אני גרה בסביבה מאוד סגורה) ואני מרגישה חסומה, לא מסופקת, ובנאדם רע. אני גם אדם קצת סגור וביישן בהתחלה, וקשה לי להתחבר.
מה לעשות? לחכות? לדבר עם החברה שלי? להיפרד ממנה כבר עכשיו? לדבר שוב עם הקראש הישן (כבר אמרתי לה שזה עבר לי...)?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות