היי, לאחר קשר של שנתיים הוא זרק אותי בדרך הכי מגעילה שיש (בטלפון כשהייתי בחו״ל), כשחזרתי ונפגשנו התחננתי שנלחם אך היה מאוחר, מאז לא יצרנו קשר וכבר עברו חודשיים.
בהתחלה לא הבנתי למה נפרדנו, אחר כך התחלתי להבין (המון פערים בינינו).
בחודש הראשון הייתי עסוקה בלרצות למות, לבכות, לא לאכול, להתאבל.
בחודש השני (עכשיו) אני במחשבה מפגרת שאם זה זה אנחנו נחזור (וזה מעודד אותי לחשוב שנחזור), ניסיתי להכיר בנים כי אני מאמינה שאהבה חדשה תשכיח וגם בתקווה שיש מישהו יותר טוב ממנו (אני חושבת שהוא מושלם, שונאת את עצמי על זה).
הדבר ששבר אותי זה שהכרתי מישהו, נדלקתי, היינו מדברים ולאחר תקופה קצרה הוא פתאום חתך, שוב חזרתי למצב שהייתי בו קודם ואני בדכאון מתמשך.
לאחר חשיבה בוגרת וריאלית הגעתי למסקנה כי רק שינוי בחשיבה יעזור, רק הקבלה שזהו זה נגמר, שאני כן יכולה לאהוב שוב ואפילו יותר, שאני שווה משהו, רק המחשבות האלה יעשו לי טוב. הבעיה היא שאני לא שם, אני כל הזמן בפייסבוק שלו ותוהה אם כבר הכיר מישהי חדשה.
לא בא לי להכיר בנים כי את כולם אני משווה אליו וזה חסר סיכוי, אני מכירה רק כי אני מפחדת להיות לבד ואני שונאת את זה.
הכי גרוע זה שבעוד שבוע אנחנו הולכים ללמוד באותה מכללה, לא אותה כיתה אך באותו מבנה (המבנה קטן).
אני אשמח לכל עצה, עידוד, חיזוק, סיפורים שלכם. זה מאוד יעזור לי. כבר חודשיים שהחיים שלי פשוט גהנום..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025