רוצה לבצע שירות צבאי מלא ומעניין, אך המערכת אינה באה לטובתי...

אני יודעת שזה נשמע בכייני ומפונק , ובדרך כלל איני פונה לאתרים שכאלו , אבל אני באמת כבר חסרת אונים. התגייסתי לפני 3 חודשים. המשפחה שלי אינה מעודדת את הגיוס שלי, הם אוהבים את המדינה אך מעדיפים שאלך ללמוד ואתחיל את חיי במקום. הלכתי לכל המיונים שקיבלתי, הקבא שלי 52. ודפר 60 ופרופיל 97 כי לא דיווחתי על אף בעיה בריאותית כדי שהפרופיל שלי ישאיר לי את כל הדלתות פתוחות . אחרי מלחמות ועקשנות קיבלתי תפקיד שלא רציתי.. מצ מעברים. אמא שלי לא הסכימה לי להתגייס לזה בשום אופן וגם היו הרבה סטיגמות רעות כל התפקיד. בבקום ביקשתי מדריכת קליעה, אך הביאו לי תצפיתנית. בגלל שהבנתי שזה תפקיד חשוב הלכתי. בטירונות הבנתי שהיציאות עם 12/2 . לא קל בכלל. בכיתי כל יום כל היום, נכנסתי לדיכאון לא תיפקדתי לא אכלתי לא שתיתי ובמקביל התחילו לי בעיות רפואיות של דלקות בשתן חריפות וכאבי בטן לא מוסברים. אחרי שבועיים של גימלים הוציאו אותי מהתפקיד והייתי מאושרת. חשבתי שזה הסיכוי שלי והתחלתי להתחנן למגד להיות מדריכת קליעה בסיריים. הייתי בפלוגת ממתינים, עזרתי בשלישות כל היום ובערב הייתי בחדר כושר , בנוסף יצאתי חמשושים. חשוב לציין שאני אדם מאוד אופטימי , ולכן הייתי חיובים שאקבל את התפקיד שאני רוצה. ואז אמרו לי שאני הולכת להיות אפסנאית. בכיתי וסרבתי וכעסתי אך בסוף עליתי על האוטובוס. מאז שהגעתי לחיון אני מנסה להיות אופטימית ולהנות, איך איני מצליחה. לא מבחינת התפקיד ולא מבחינת האנשים. אני רוצה להתקדם בצבא, להתפתח , לצאת לקצונה, אך פשוט רע לי. אני בדיכאון כל הזמן , גם בבית כי אני מבינה שאני צריכה לחזור לבסיס. אני מקנאה בחברות שלי מהקורס שסיימו אותו ויש להן סיכה ועמדה משלהן, ואני תקועה בתפקיד שאני לא אוהבת ומתחברת, לא עשיתי שום קורס וזה פשוט נראה שאת השנתיים האלה אני הולכת להעביר בסבל. אני לא אוכלת, בקושי שותה, הבעיות הרפואיות האלו לא עוזבות אותי, גם שאני בבית איני יוצאת , ניתקתי קשר עם כל החברות שלי ואני כל הזמן בוכה. אני רוצה להמשיך להלחם על תפקיד או בסיס אחר שבו יהיה לו טוב כמו שהיה לי בפלוגת ממתינים , ושבו אוכל לתת מעצמי ולעשות את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר . אני יודעת שיהיו כאלה שיגידו שאני בכיינית והצבא הוא לא לפי בקשתי, אבל אני רוצה להיות מאושרת כמו החברים האחרים שלי שהתגייסו, וכן היו כאלה שהיה להם רע כמוני והם עברו לתפקיד שהם רצו וטוב להם עכשיו. כמו מלהיות נהג למגב, כמו מגוב במגב למאבחנת מדעי ההתנהגות וכו. אני יודעת שזה אפשרי, אני ממשיכה לתלות תקוות , אבל אני כבר חסרת עצות. אני לא רוצה להשתחרר בלי לסיים את השירות בכבוד. אם מישהו יכול לעזור לי אני ישמח.