נשואים כבר 6 שנים, כבר שנתיים לא יכולה להוציא גבר אחר מהראש שלי

שלום לכולם,

לא מחפשת עצות הגיוניות במצב שלי, אני נמצאת במצב הלא שפוי הזה קרוב לשנתיים.

כן זה הולך להיות ארוך, כי רק כאן אני יכולה באמת "להקיא" עד כלות נשמתי, אין לי בן אדם שאני בוטחת בו כדי לספר לו את זה.

אני נשואה לאיש מקסים כבר שנה שישית, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. הכול היה כמו שחלמתי, וגם עכשיו אנחנו כלפי חוץ הזוג " המלכותי " בעייני כולם. כולם מעריצים אותו, אוהבים אותו, הוא באמת איש זהב. הילד מעריץ אותו, הוא עוזר לי, תומך בי, מפנק אותי, מקבל כול קונץ' שלי. היחסים שלנו מאוד אוהבים כלפי חוץ, מפגינים המון כבוד הדדי אחד כלפי השנייה. באמת אני מנסה למצוא את המילים הנכונות לתאר את היחסים שלנו כי מבחוץ הם נראים נוצצים. גם בעלי מרגיש מצוין, הוא מקבל הכול מהכול, אם זה בית מסודר, אוכל טעים במיוחד בשבילו, זמן בילויים עם חברים, חו'ל עם חברים בלי סצנות קנאה ואם המון פרגון שמגיע לו והוא עובד קשה. אני מאוד משקיעה בעצמי, מטפחת את עצמי על בסיס יומי נראת אפילו בהרבה יותר טוב מלפני ההיריון. הוא מאוד מעריך את זה, מודה לי.

עניין הסקס
בהתחלה כמה שנים ראשונות לא היו לנו בעיות במיטה, אולי כי לא היו לי גם פרטנרים רבים, לא היו לי תלונות. היה אש הייתה משיכה מטורפת. כול ערב הייתי משקיעה בבייבידול עבורו.
עם השנים הלהט ירד, בשנתיים האחרונות אבד החשק מהצד שלי לגמרי, זה קרה כמה חודשים לאחר ההיריון. פשוט הרגשתי שאני לא נמשכת אליו יותר, לא הייתי מגורה ממנו וזה בא על בסיס רק לספק את צרכיו. כבר התפוגגה ההשקעה שלי בביביידולים וביצועים מיוחדים, עבר לפעם בחודש או לאירוע מיוחד שהוא מתחנן אליי לפני. מצאתי את עצמי מתחמקת מכול אקט מיני איתו בכול תרוץ שרק ניתן, גורמת לו לצאת לבד ונשארת בבית ונרדמת כבר כשחוזר. הוא מבחינתו רק האצים את המשיכה שלו כלפיי מסיבה שחזרתי מהר מאוד לגיזרה שלי אחרי בהריון. מבינה אותו היה רגיל לסקס על בסיס יומי ועכשיו אישתו פשוט מתחמקת ממנו וזה קורה פעם לשבוע ובהדרגה שאנחנו קוראים לה " קוייקי ". כמובן עלו שאלות מצידו, לא יכולתי לספר לו את האמת. לקחתי את זה לכיוון של חוסר זמן בגלל הילד.

הבחור-
הכרנו בעבודה חדשה שהתחלתי לעבוד בה אחרי הלידה.
הוא לא היה עובד בחברה פשוט חבר קרוב של המנהל. היה מגיע לעיתים קרובות למקום.
הוא בן אדם שלא רגיל לשמוע "לא",
הוא הרבה פעמיים אמר לי שהוא אוהב נשים ונשים אוהבות אותו.
מהרגע הראשון כשראיתי אותו עברה בי צמרמורת בגוף ידעתי שהוא מסוכן ערמומי ובאותה הנשימה פשוט מדהים!!!!
הוא כול כך לא דומה לטייפ הגברים שהייתי מסתכלת עליהם.
הוא פשוט ראה אותי בתור מטרה, ולא היה לו אכפת מכלום.

לא הזיז לו שאני נשואה עם ילד, הוא פשוט צד אותי בכול הזדמנות. הייתי מתה על זה. הייתי מרגישה כול מבט שלו כשהיה בסביבה, היה בנינו מתח שאיפשר היה להסביר. בקושי דיברנו כול כך פחדתי שמישהו ישים לב לזה. החיזור שלו נמשך כחצי שנה במקום העבודה, כול הזמן עם הזמנות להיפגש ולדבר מחוץ לעבודה. החזקתי את עצמי וכמובן ביטלתי כול הזמנה כזו. פחדתי להתמכר אליו. אחרי כול מפגש " תמים" כזה בעבודה הייתי חוזרת לבית שבורה ומרוסקת מבחינה רגשית. נכנסתי לדיכאון, לא רציתי בכלל לשכב עם בעלי הייתי מעדיפה שילך להתפרק על מישהי אחרת אבל לא יגע בי. ניסיתי לשמור על שלום בית בכול כוחי. הוא ראה שאני בדיכאון ושוב החסתי את זה לעניין הילד הבית והעבודה וחוסר הזמן.

זה היה יותר משנה כבר לא זוכרת איך תפקדיתי כול יום, אבל הייתי על אוטומט. חיכיתי רק לראות אותו.
הוא היה קשוח איתי, מצד אחד הוא התחנן למגע ממני מצד שני היה פתאום מגיע עם בחורה ולא מפסיק לנעוץ בי עיניים. הוא פשוט רצה לשבור אותי. הרגשתי כאבים פיזים בחזה כשזה היה קורה.

המפגש
לא יכולתי יותר להחזיק את עצמי, נסעתי אליו.
בפעם הראשונה לא שכבנו.
אחרי זה נסעתי אליו שוב, שכבנו.
זה היה חלומי,התמכרתי אליו, לריח שלו למגע שלו שהיה דווקא קר לא כמו שהייתי רגילה למגע והליטופים של בעלי שאוהב אותי.

כמובן שאחרי זה נהיה לי עוד יותר קשה, אני זוכרת שקניתי תרופות נגד דיכאון, היה לי קוצר נשימה, בכי, התבודדות מכולם. חיפשתי דרכים להוציא אותו מהראש, נהייתי אנורקסית, לא היה לי תאבון הייתי יכולה לא לאכול כמה ימים שלמים לקחת רק כדורי הרגעה.

המשכנו להתראות במקום עבודה, בכול הזדמנות שלא ראו אותנו היו נגיעות נשיקות לוהטות, תכנון של מפגשים הבאים. הייתי בסערת רגשות. נפגשנו עוד בערך 6 פעמיים, אנחנו רחוקים גאוגרפית.

אחרי המפגש השלישי הרגשתי בהיי, הוא היה מנת הסמים שלי שמילא אותי עד למפגש הבא.
הצלחתי לחזור לעניינים בבית, לחייך לחיות, לטפל בילד שלי.
לא היה לי מצפון בכלל על מה שעשיתי, הסקס עם בעלי נהיה יותר ויותר גרוע. עד למצב שהייתי יכולה לבכות אחרי זה, כול כך לא רציתי לשכב איתו.

סיכמנו שאנחנו לא מדברים בטלפון חוץ מאותם המפגשים שקובעים.

כן היו לנו כמה מעידות, הוא שלח הודעות כשהיה באזור שנפגש, התקשר כמה פעמיים. קטלתי אותו. פחדתי שמישהו יגלה.

בשלב מסויים בדיוק לפני שנה, הוא טס לחו"ל. לא דיברנו לפני הטיסה, לא הייתי מודעת בכלל לסיטואציה הזו.

שמעתי מאנשים, שהיו לו אילוצים לטוס לחו"ל.
ואז עשיתי עם עצמי חושבים והבנתי שהכול לטובה מתחילה דף חדש.

שנה שהייתה לי
הייתה השנה הכי קשה, התגעגעתי בטירוף קיוויתי שיצור איתי קשר אבל הוא לא. חיכיתי, לא ידעתי בוודאות כמה זמן ישהה בחו"ל. שוב דיכאון מטורף ומעיק שתקף אותי.
לא חיפשתי אף אחד אחר לסטוץ, אף אחד לא היה מעניין אותי. הכול איבד משמעות עבורי. בכוחות האחרונים שלי החזקתי את עצמי ותפקדיתי בשביל הילד שלי.
לאט לאט חזרתי לשגרה, הוא נשכח קצת. הזמן מרפא.

לפני חודש נודע לי שהוא חזר לארץ, חששתי מהמפגש איתו. הרצתי 14466 תסריטים בראש מה אגיד לו איך אתנהג איתו כשנתראה.

השבוע נפגשנו....
הוא נגש אליי בעבודה, הסתכלנו אחד על השניה והרגשתי שכול ההכחשה שלי כול הניסיונות לשכוח אותו כשלו בשנייה, הוא התקרב אליי התחבקנו חיבוק ארוך כזה של געגועים, הרחנו אחד את השני בלי שאף אחד ישים לב לזה.
והיינו ברגע שלנו שוב לא דיברנו רק הסתכלנו אחד על השניה בחיוך. רעדתי.
אחרי זה הוא תפס אותי באיזה משרד התקרב אליי קרוב לפנים וחיכה לאישור ממני לנשיקה. הסתובבתי. הוא שאל מתי את בא. עניתי לו, אני לא בא.

באותו היום הרגשתי כמו שיכורה מסוחררת ממנו, כשהלך מהמשרד לא אמר לי ביי, אבל ראיתי אותו נכנס לאוטו עם בחורה ונוסע.

כבר יום שלישי שאין לי תאבון, לא מחייכת. לא יודעת מה לעשות.
להתגרש אני לא מוכנה, אני אוהבת את יציבות של בעלי ושל המשפחה שלי. המון דברים תלויים בנישואים האלה. מצד שני החוסר יציבות של הבחור מטריפה אותי.
שלא נדבר על זה שכבר שנה לא באמת חוויתי סקס טוב ולא השתחררתי. אני מרגישה שאני מאבדת שפיות.

תודה על אוזן קשבת למי שיקרא.