האם הוא משחק בי או שהוא אוהב אותי?

טוב אז ככה, קודם כל תודה רבה מראש על הסבלנות, דעתכם חשובה לי.היה לי חבר במשך שנה וחצי, הייתה לנו זוגיות טובה סך הכל, היינו מאוד קרובים אחד לשני ממש גרנו יחד(הוא גר לבד והייתי ישנה אצלו ברוב ימות השבוע) המשפחות שלנו הכירו, יש לנו הרבה הרבה דברים משותפים וכימיה טובה בתור חברים.
עם זאת היו לנו גם ריבים מאוד גדולים שכללו פרידות רבות, כעסים, בכי מצידי ופרצי זעם מצידו. זה
הקשר שלנו היה עם האהבה מאוד גדולה אבל גם חולנית אפשר להגיד.
לשנינו יש אגו גדול ואם היינו רבים זה היה הולך למקומות הכי קיצוניים שיש, זה יכל להגיע למצב של צרחות, שאני נותנת לו סטירה מירוב עצבים והוא מחזיר לי , או שהיה מגרש אותי מהבית שלו.
כשהיה מפריע לי משהו , תמיד הוא היה אדיש לזה, אומר שאני עושה דרמות והוא בתמורה היה מתעלם ממני , או מגיב בפסיביות. בסוף תמיד הרגשתי שניפחתי כל דבר ובלעתי את הרוק וקיבלתי אותו עם הרבה פשרות וויתורים על העקרונות שלי. אבל אני יודעת שאני לא מושלמת, וגם הוא קיבל אותי עם הרבה דפקות , מצבי רוח משתנים, תלונות תמידיות, ביטחון עצמי נמוך.<
לא משנה כמה היינו רבים וכמה היה לנו רע, תמיד מצאנו את עצמנו שוב ביחד.
אחרי תקופה שהיינו יחד לאט לאט התרחקנו, אני התחלתי ללמוד ועברתי למעונות והוא נשאר בבית שלו ובלימודים שלו
הזמינות אחד לשני פחתה, התחלנו להפגש פחות, הוא נכנס יותר לחיים האינדיבידואלים שלו ואני לשלי.
בשלב מסוים אחרי מגמה של התרחקות , תקופה שבה הרגשתי שאין לו סבלנות אליי, שהוא פחות מעריך ולוקח כמובן מאליו, שהוא עסוק בעיקר בעצמו, שהוא הפסיק לחזר- אני אמרתי לו שהוא כבר לא מתנהל כמו בתחילת הקשר, והוא החליט שהוא צריך ספייס, שהוא לא פנוי רגשית לתת לי את כל מה שאני צריכה מגבר, שהקשר לוחץ עליו.
נפרדנו אבל המשכנו להפגש בגלל ההרגל זה לזה, והפכנו להיות על תקן יזיזים (לא מה שתכננתי אבל זה פשוט היה ונמשך..)
בתקופה הזו הוא היה מאוד אוהב אותי כשהיינו יחד . אבל יום לאחר מכן כשכל אחד היה חוזר לשגרה שלו השיחות היו קצרות ויבשות, הרגשתי שכל פעם שהעזתי לגלות כלפיו את רגשותיי בתקווה שהכל יחזור להיות רגיל זה רק גרם לו לחזור אחורה. בלמתי את עצמי מלגלות יותר מדי אהבה מהפחד שזה ילחיץ אותו והוא יהיה אליי אדיש וקר.
הבנתי שנוח לו עם המצב שאנחנו לא בזוגיות אבל אני עדיין שלו רגשית וגופנית. הבנתי שהוא אוהב לרדוף אחריי, יותר מלשמור עליי שלו.
זה הגיע למצב שהרגשתי זולה ומושפלת כל פעם שהיינו שוכבים, ידעתי שהוא כבר לא רציני כמו פעם אבל עדיין הראש שלי תקוע בגבר שהוא היה בהתחלה- אוהב, נאמן, רציני.
לאחרונה התחלתי לדבר איתו על לחזור, החלטתי שלא מתאים לי המצב והוא אמר לי שהוא עדיין לא פנוי רגשית, שאין לו מספיק סבלנות להקדיש, הוא עסוק בלימודיו באוניברסיטה <
אמרתי לו שאני חותכת את הקשר. שאני לא מוכנה להיות יזיזה שלו ושמגיע לי יותר מזה
הוא בתגובה אמר שהוא מבין, שהוא סתם מושך אותי ושמגיע לי באמת יותר ממנו.
בימים האחרונים הוא מתקשר אליי , אומר שהוא אוהב אותי אהבה גדולה אבל עדיין לא רוצה להיות מחויב אליי או לחזור. לא רוצה להיות איתי אבל גם לא רוצה להתנתק ממני. אני מנסה להראות קור רוח אבל מגיבה לו דברים שמשפילים אותי( בסגנון של: חיכיתי לך ואכזבת אותי) קשה לי לא לחשוף את האכזבה שלי ממנו, אבל זה שם אותו בעדת כח גבוהה יותר כל פעם מחדש.
משהו בדפוס הארוך של הקשר, בו נפרדנו וחזרנו ונפרדנו, הדפוס הזה שקיבל כל התנהגות שלו (גם אם פגעה בי) הותיר בי תחושה שזה לעולם לא יסתיים. שתמיד נחזור למקום הזה. שאולי נפרדנו ואחנו בתקופה לא טובה אבל כבר עברנו כאלה, המוח שלי מסרב להגיד אני משחררת לחלוטי אני יודעת שהוא יכול להחזיר אותי בשנייה ואני לא אצליח להגיד לו לא. אני אוהבת אותו ובמהלך הקשר האינטנסיבי שלנו התרחקתי מהרבה חברים אני די בודדה.
אני תוהה לעצמי האם אני צריכה פשוט לנתק אותו ולהבין שאין תקווה, או להמשיך איתו את הקשר מחדש כי יכול להיות שזה שאמרתי לו שאמשיך הלאה גרם לו להתעורר? האם בכלל גבר יכול לחזור להעריך אחרי שהפכת מחברה ליזיזה שקיבלה אותו בכל התנאים?