למה אין לי חברה, אמנם אני רק בן 17 והכל אבל נורא חסר לי זוגיות

היי לכם,
תראו אני לא ממש מכיר את כל הנהלים והפרוצדורה פה אבל אני ממש מקווה שתוכלו לעזור לי. (אני הולך לחפור, אז סליחה מראש)
תראו, אני יודע שזה הכי קלישאתי, כל הזמן לקרוא פוסטים כאלו ואחרים על אנשים נואשים(כמוני) שרק רוצים עצה טובה שתשפר להם את החיים, אפילו בקצת.
תראו, בעיקרון אני בן 17, ב יב, לא טעמתי עדיין מכל פירות החיים כי אני עדיין טיניינג'ר טירון שלא יודע כלום על החיים, אבל בכל זאת, נורא נורא חסרה לי הזוגיות והקירבה. לא היה לי את הדבר הזה הרבה מאוד זמן ואני ממש מתגעגע לזה.
היו לי איזה 4 מערכות יחסים בעבר, אבל כולן היו חרא וכתוצאה מכל "נפילה" במערכת יחסים שהייתה לי בניתי לעצמי עוד קריטריון לבחורה שהייתי רוצה;
המערכת יחסים הראשונה הייתה חודש ולא נהניתי בה מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא נמשכתי אליה(הייתי בכיתה ט והיה לי כלום נסיון) וכך הוספתי את הסעיף ה1 - שאני אמשך אליה.
המערכת יחסים השניה גם ארכה חודש והסיבה שהיה חרא זה בגלל שהיא לא אהבה אותי, וכך התווסף הסעיף ה2- שנאהב אחד את השני ושתהיה הדדיות.
המערכת יחסים השלישית ארכה שלושה שבועות והיא נגמרה מהסיבה הפשוטה שהיא גרה בעיר אחרת(היא נפרדה ממני)
וכך נוסף הסעיף ה3- שנהיה קרובים אחד לשני.
המערכת יחסים האחרונה ארכה חצי שנה והיא הייתה הכי הרסנית והיא נגמרה(ממני) בגלל שהיא לא הייתה ספונטנית ושהיא תמיד הייתה צריכה לחזור הביתה ב9 בערב וכך התווסף לו הסעיף ה4 והכי חשוב לטעמי- הספונטניות וההדדיות.

תמיד החברים שלי אמרו לי שאני שטחי אם אני מעדיף שלא לצאת עם מישהי שלא נראית טוב אך יש לה "אופי מדהים".
כאילו הם חושבים שאם אני רוצה מישהי שתראה מושכת בעיני ושנימשך אחד לשניה זהו חטא גדול.
תראו, אני בחור שנראה טוב( אמנם אני לא מעריך את עצמי מספיק), אינלי בטחון עצמי בכללי, וכשזה מגיע לבחורות, בטח ובטח שהבטחון העצמי שלי ברצפה.
אני מאוד ביישן ואני מאוד מפחד שבגלל העובדה שאני לא יודע לדבר אם בנות, ואינלי שום מושג באומנות הפיתוי, ואין לי בטחון עצמי, אז כל הדברים הללו ימנעו ממני להיות בזוגיות- אני לא יודע איך להתחיל עם בת ואיך לדבר איתה, כל פעם שרק התחלתי לדבר ואולי נתתי לעצמי מוטיבציה פנימית שאולי הפעם אני יכול לעשות את זה ולהציע לה לצאת או אפילו לקבל את המספר שלה, אני תמיד נחבא אל הכלים והולך משם.
(אם שאלתם את עצמכם, אם אני ביישן אז איך היו לי מערכות יחסים בעבר, זה בגלל שהן היו אלה שהתאהבו בי והשיא מהצד שלי היה פשוט לגשת אליהן בהפסקה או לדבר בווצאפ כדי לשאול אותה אם היא רוצה שנהיה ביחד - לא התכוונתי לצאת שחצן ולומר שבנות מתאהבות בי, זו לא הייתה הכוונה)

אני מגיע למצב שאני רואה זוגןת ושואל את עצמי, מתי לי יהיה את הקירבה הזו כמו שלהם יש, מתי לי תהיה את האהבה ואת הספונטניות כמו שלהם יש, מתי גם אני אזכה לשכב עם מי שאני אוהב(אני בתול וכבר נורא חסר לי הקרבה, שהדבר הכי קרוב לזה היה עם המערכת יחסים של החצי שנה, שכמעט איבדתי את הבתולין שלי איתה), מתי גם לי תהיה את המערכת היחסים המושלמת ושאני אוכל להתגאןץ בחברה היפה שלי בפני כל העולם ואני אהיה המאושר באדם.

סליחה על הדיכי והייאוש שהפגנתי בפסקה ההיא
הנקודה שלי היא
שאינלי מושג איך ממשיכים מכאן, כי אני ממש רוצה מישהי (ואין לי גם מישהי על הכוונת, שזה עוד יותר עצוב)
אני מוכן ללמוד, על אף שאני חסר בטחון
אני לא צריך רחמים (את זה כבר בכיתי בכרית)

סליחה על ה"בכי" ועל כל הקלישאה הזו, פשוט תנסו להבין אותי ואני ממש אשמח לכל עצה שתוכלו לתת.

תודה רבה לכם