איך לוותר על זוגיות ולהמשיך הלאה?

היי לכולם..אני בת 22 ונמצאת בזוגיות 4 שנים עם בחור שאוהב אותי מאוד מכבד ומוכן לתת את הכל עבורי..בזמן האחרון אני מרגישה שכבר לא בא לי על זה ושהזוגיות הזו לא תוביל לשום מקום..כאילו משהו שם דעך..אני כבר לא מרגישה שאני אוהבת אותו כמו פעם ושאני הרוב עושה דברים מתוך מחויבות ולא מתוך רצון..בתקופה האחרונה אני כל הזמן חןשבת האם זה בשבילי והאם כדאי לעזוב? אני לא יודעת מימה זה נובע אבל הנושא הזה מאוד משפיע עלי בחיי היום היום אני לא מפסיקה לחשוב ובקושי נרדמת הראש שלי טרוד מאוד.. אני יודעת שאם אני אקום ואלך אני אתחרט ויצטער שניפרדתי ומפחדת לחיות בתחושה של למה עשיתי את זה? ולמה הפסדתי אןתו? מצד אחד עברנו המון ביחד הוא הראשון שלי בהכל,הוא מבין אותי גם בלי לדבר,הוא מכבד אותי ויודע מה עושה לי טוב..אנחנו מבלים המון וצוחקים הרבה ואפשר לומר שכיף לנו מאוד ביחד אבל זה לא מספיק..הוא מצפה מימני להעניק דברים שמובנים מאליו אבל לי קשה לתת אותם.ומצד שני אני יודעת שזה כבר לא זה שהפתרון הוא להפרד גם כי לא מגיע לו וגם כי אני רוצה להעניק ויש לי מה אבל אני לא מצליחה לשחרר אותו ולקום לעשות את הצעד..אני מאוד מפחדת מפרידה עברנו כבר פרידה לפני שנה שנמשכה כמעט חודשיים שבהם ההיתי בדיכאון לא הצלחתי לקום מהמיטה ולא היה לי חשק לכלום תמיד חיפשתי אותו וניסיתי לחזור.להתגבר אני לא יודעת.. השאלה שלי היא מה עושים במצב של אי וודאות שאני לא באמת יודעת אם אני רוצה להפרד ולאבד אןתו לתמיד ומצד שני כבר לא כייף לי בתוך הזוגיות הזאת אבל מאוד מפחדת לעשות את הצעד ולהתחרט מאוחר יותר כי בסך הכל מאוד נוח לי יש לי גבר שאוהב מכבד ומבין ולמשוך ככה הכי קל ולאבד את זה כי וויתרתי יכול להיות שזה יהיה טיפשי כי אולי אני לא אמצא עוד מישהו כזה? ואולי אף אחד לא יאהב אותי כמו שהוא אוהב? לפעמים אני מדיימנת אותי עושה את הצעד ואומרת לו שזהו ואז מדמיינת אותו עם בחורה אחרת מעניק ונותן מה שהעניק לי וזה אוכל אותי מבפנים ומיד אני מעיפה את המחשבה ואומרת אותו אני רוצה ולא מוכנה לוותר..ושהכל בסדר בנינו אני אומרת זה כבר לא זה ובאלי לגמורה את זה..אני יודעת שזה אולי נשמע טיפשי אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות המצב הזה מאוד מתסכל אותי..אשמח לעצות:-)