היי, סליחה על החפירה ותודה לכל מי שקורא...
כולם עוברים דברים, אני יודעת. יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות.
לי אישית נמאס. מהרגע שסבתא שלי נפטרה הכל הידרדר. שלושה חודשים אחרי סבא שלי נפטר, שלושה חודשים אחריו גם דוד שלי. לכולם הייתי קרובה מאוד, בעיקר לסבתא
תוך כדי המקרים האלו ואחרי הכרתי בנים, הייתי תמימה, הרבה ניצלו את זה.
הייתי בזוגיות מזעזעת של יחסית הרבה זמן מתוכה חצי שנה של בכי צעקות והמון כאב
אחריו היו לי עוד בנים, קטעים ויחסים קצרים. הבעיה היא שלקח לי זמן להבין, שניצלו אותי. מה הכוונה ניצלו? לחצו עליי, הכירו את הנקודות הרגישות שלי והשתמשו בזה נגדי, לא כיבדו אותי ועשו דברים לא תמיד מרצון מלא שלי (אבל עדיין בתולה.)
כל זה בתקופה של שנתיים. ומכל דבר נפגעתי, התפרקתי, בניתי את עצמי מחדש.
אלו דברים שחוזרים על עצמם, כנראה אני הבעיה.. אבל כמה אפשר לספוג? כמה אפשר להיפגע? שלא נדבר גם על בעיות במשפחה וריבים עם חברות בגלל שכל כך נסגרתי מכל מה שחוויתי. יש כאלו שיקראו ויצחקו, אבל את התחושות שלי לא יבינו.
זה אולי נראה שאני סתם מתבכיינת, אבל אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות. החברה הכי טובה שלי אומרת שאם היא הייתה עוברת כל מה שאני עברתי היא לא הייתה יוצאת מהבית. תמיד המשכתי בחיים ״כרגיל״ ולא הראיתי להרבה שכואב לי, דבר שסגר אותי. שמתי לב גם שהתחלתי לפגוע בבנים, זו מגננה... אני אפילו שמה לב לזה ולא יודעת איך לעצור את זה... אפילו עכשיו נהרס לי קשר עם מישהו שחשבתי שאותו יותר טוב.. עוד אחד שהכנסתי ללב וסמכתי עליו למרות שקשה לי מאוד..
למה זה צריך להמשיך ככה? כבר כואב לי פיזית בחזה... זה אומר שבחיים לא יהיה לי קשר נורמלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות