התמודדות עם פרידה קשה מאוד (!) לאחר זוגיות ארוכה

שלום לכולם,
הסיפור ארוך ומורכב, אבל אשתדל לספר אותו במדויק בכדי לקבל מכם את המענה הטוב ביותר.
אני בן 22, ירושלמי, דתי לאומי. לפני כשלוש שנים, הכרתי באינטרנט בחורה דתיה, קטנה ממני בשנה. היא ביקשה עזרה בלימודים, אני הייתי תלמיד טוב בתיכון והסכמתי לעזור לה.
התחלנו לדבר בסקייפ, עזרתי לה בלימודים ועם הזמן התחלנו לדבר יותר והפכנו לידידים טובים. היה לי ממש נחמד לדבר איתה והכל, אבל באותה תקופה לא חשבתי עליה בכלל בקטע רומנטי, מכיוון שהיה לה חבר ולא הייתי כל כך בעניין.
עברו כחמישה חודשים, היא נפרדה מהחבר, שהיה ממש מגעיל אליה (היה מנצל את זה שהיא אהבה אותו ומשתמש בה כדי לספק את צרכיו המיניים טלפונית. מתקשר פעם ביום, מספק את עצמו ומסנן אותה). באותה תקופה היינו ידידים מאוד טובים, התחלתי לחבב אותה והחלטתי ששווה לנסות ולשכנע אותה להיפגש ולראות איך זה יזרום.
לאחר תקופה שהיא קצת חששה מהפגישה, החלטנו להיפגש. הפגישות זרמו נהדר ואחרי 4-3 פגישות, הכרזנו על עצמנו כחברים. הזוגיות הייתה נהדר, התחלתי להתאהב בה ככל שהזמן עבר, השקעתי בה בצורה הקיצונית ביותר בלי להתחשבן אף פעם (למרות שחברים ניסו למנוע ממני להשקיע ולהיות טוב כל כך) ומבחינתי, התחלתי לחשוב על הקשר הזה כמשהו שאני שוקל לקחת הכי רחוב שאפשר.
הקשר שלנו כלל גם מגע מיני, שהלך והתגבר עם הזמן..גם כזוג דתי, לאחר חודשים של קשר, היה ביננו מגע מאוד מיני שכלל נשיקות, עירום מלא של שנינו, מין אוראלי הדדי וכו', אבל הגבול היה שאני לא מוכן לבצע חדירה אליה בשום אופן לפני חתונה.
לאחר כשמונה חודשים של זוגיות, משום מקום, היא טענה בפניי שהרגש שלה "לא מושלם", שמשהו חסר לה ומונע ממנה לאהוב אותה כמו שאני אוהב אותה. ניסיתי להציל את הקשר, להבין מה הבעיות ולתקן אותן, אך ללא הצלחה. לאחר כשמונה חודשים של קשר החלטנו "להיפרד".
למה כתבתי "להיפרד" בגרשיים? מכיוון שבתכלס, המשכנו לדבר כל יום כידידים, פשוט ללא רומנטיקה, מגע וכד'. היא הייתה מתייעצת איתי ונעזרת בי המון, ואני המשכתי לעזור ולהיות איתה בקשר על אף הפגיעה, מכיוון שאהבתי אותה ורציתי שיהיה לה טוב, גם אם לא איתי.
לקראת הפרידה, התחיל מבצע "צוק איתן". במהלך המבצע, נהרגו שני חברים קרובים אליי ברצועה. אחד לוחם בגולני והשני לוחם במגלן. במקביל, אני בעצמי שירתתי בתפקיד מודיעיני רגיש, במשמרות לחוצות מאוד (50 ימים בהם ישנתי בממוצע 2-3 ביממה) ובשילוב עם החברים שנהרגו והכל, נוצר עליי עומס נפשי קיצוני.
במהלך המבצע לא הרגשתי את זה, הייתי באווירה של לחימה, ראבק. אבל כשהמבצע הסתיים, התחלתי להרגיש את הדברים האלה בצורה מאוד קיצונית.
בתכלס, היום לאחר שנה אצל פסיכולוג (שאני משלם מכספי הפרטי), אני יודע שעברתי פוסט טראומה שממנה אני מנסה להתאושש עד היום. במה זה התבטא? התחלתי לבכות משטויות, לכעוס על אנשים בצורה קיצונית ללא כל סיבה והכי גרוע, לחוות הזיות. מה זה הזיות? די פשוט. אני נשכב במיטה, מאבד יכולת לשלוט בגוף שלי, העיניים פקוחות, אני נושם בכבדות, ומול העיניים אני רואה את חברים שלי נרצחים, פשוט מזעזע. בתקופות הקשות, זה היה קורה לי לפחות פעם ביום.
הסתרתי את זה מכולם וניסיתי לתפקד, כי לא יכולתי להתמודד עם זה שאני "ג'ובניק" ואני עובר דברים כל כך קיצוניים, ממש התביישתי בזה. אז לא סיפרתי לחברים, לא למשפחה וכמובן, לא לאקסית שלי.
חוזר לקשר שלי איתה. לאחר חודשיים-שלושה של "פרידה", התחלנו לדבר על חזרה. החלטנו לחזור, אבל התחלתי לחשוש מזה שהיא בוודאות תראה שמשהו בי השתנה, שאני עובר הזיות וכו'.
ופה מתחילה הבעיה האמיתית. חלק בי, שאני עדיין מתקשה מאוד להתמודד איתו, החליט לשקר. המצאתי סיפור, שעברתי מתפקיד בעורף לתפקיד של לוחם ביחידה מיוחדת ובמסגרת פעילות, איבדתי חבר. באמצעות השקר הזה ביססתי את ההזיות, הבכי והכעס בצורה "לגיטימית" ולא "מביכה" (כמובן, בראייה שגויה שככה"נ נבעה מהמצב הנפשי שהייתי בו).
כמו כל שקר, גם השקר הזה הלך והתנפח למימדים קיצוניים עם כל יום שעבר. התחלתי לשקר ולהעצבים את זה, תוך פראנויה מחשש שהיא תגלה. וכמובן, שעם המצב הנפשי שלי שהלך והתדרדר, גם המצב שלה הלך והתדרדר מעצם התמיכה שלה בי בסיטואציה הלא פשוטה שבה הייתי, תוך שהשקר רק הולך ומלבה את המצב.
וכמובן, כמו כל שקר, אחרי כחודש וחצי היא גילתה על השקר. במהלך שיחה שלה עם רכזת השירות הלאומי, הרכזת טענה בפניה שהיא לא מתפקדת ונראה שעובר עליה משהו. היא פתחה את הסיפור וכך הכל נחשף.
ופה ההורים התחילו להיות מעורבים בסיפור. ההורים שלה התקשרו אל ההורים שלי, נהיה בלאגן גדול, תוך שאני מתפרק לחתיכות ורק רוצה להסביר לה את כל הסיפור. מבחינת ההורים שלה, שיקרתי לה במהלך כל הקשר, כשהמטרה העיקרית שלי היא לנצל אותה מינית.
היינו ביחד שנתיים (במצטבר), וכמו שאמרתי, השקעתי את כל כולי בכדי שיהיה לה טוב, גם כשזה עלה לי בהמון כאב נפשי מצידי. וכן, כמובן שעשיתי טעות קיצונית. שיקרתי לה שקר מגעיל שפגע בה מאוד.
השקר בסה"כ מרגע שהחל עד שהתגלה, נפרס על פני חודש וחצי. לאחר שהתגלה, השקעתי את כל כולי בחשבון נפש עמוק מאוד, התפרקתי ורציתי רק להסביר את הצד שלי, לספר על החברים שנהרגו ועל כל מה שהוביל אותי לשקר לה ככה למרות כל האהבה שלי.
אבל, כמו שאמרתי, ההורים שלה איימו כל הזמן שהם ינקמו בי בצורה הקשה ביותר, שהם ידאגו שעל זה ששיקרתי אני אשב בכלא, שהם ילכו למשטרה ויגישו תלונה מוגזמת כדי לפרק אותי.
לאחר כחודש מההתפוצצות, כשעשיתי קצת חשבון נפש עם עצמי, עלתה בי המחשבה להתקשר אליה ולהסביר את הדברים. אמא שלי, שנלחצה מהאיומים ופחדה מאוד שיקרה לי משהו, התקשרה אל האקסית שלי וביקשה שלא משנה מה היא תחליט (לנתק לי, לקלל אותי, להקשיב, לסלוח), העיקר שלא תעשה צעד קיצוני שנובע מנקמה כי זה לא מגיע לי.
האקסית כמובן אמרה שאל דאגה והכל יהיה בסדר, ואני למחרת מצאתי את עצמי בתחנת משטרה כשאני מואשם בעבירות חמורות המוגדרות כאונס. התלונה כללה שקרים בכמויות, כשבמקביל לתלונה, הלכו לבית המשפט והוציאו נגדי צו הרחקה, בכדי שלא אוכל ליצור איתה קשר או לעשות כל דבר שיצור אינטרקציה ביננו.
התלונה פירקה אותי עוד יותר, ולאחר שהצגתי את כל החומר שהיה ברשותי (כולל הודעות מפורשות שהיא מבקשת שנשכב ואני אומר לה שזה לא יקרה בשום פנים), התיק נסגר מחוסר ראיות וכיום אני בהליכים לשנות אותו לחוסר אשמה.

לסיכום, ברור שמדובר בסיפור ארוך ומורכב, עשיתי טעות קשה שפגעה בה מאוד. מהצד השני, ברוב המוחלט של הקשר שלנו, הייתי טוב בצורה קיצונית, הקרבתי את עצמי עשרות פעמים כדי שהיא תהיה מאושרת.
עברה שנה מהפרידה, וזה עדיין לא מאחורי, ממש קשה לי לשכוח אותה ולהמשיך הלאה.
אשמח לשמוע את דעתכם על הסיפור (כמובן, בנות ובנים), עצות, בקשות, טענות וכל דבר אחר..באמת, דברו חופשי לגמרי.

תודה רבה חברים יקרים! מעריך!