לפני ארבעה חודשים הכרתי מישהו..לכל אורך הדרך לא הייתי בטוחה שאנחנו מתאימים אבל זרמתי..בעיקר כי הוא התעקש ורצה נורא..הכרתי בחור מדהים וטוב לך, רך ואוהב..בחיים לא היו כלכך טובים וסבלניים אליי..אני מרגישה שהתאהבתי בו כלכך..אבל הוא ההפך מכל מה שייחלתי לעצמי איי פעם ולכן נורא קשה לי..הוא קטן ממני בשנה, הרגע השתחרר מהצבא, בלי שום כיוון בחיים..הוא אמנם בחור זהב אבל השגרה היומית שלו זה בעיקר לקום בשתיים בצהריים, ללכת לים עם חברים ולעשן ג'ויינטים..קשה לי עם זה..אני נורא שונה מזה..אני עסוקה מהבוקר עד הערב.. גם סטודנטית, גם עובדת, משכירה דירה..כל היומיום שלי מלאא..אני מבינה שזה שלב שהוא נמצא בו בחיים ואני מכבדת אתזה גם אני עברתי תשלב הזה של אחרי הצבא..אבל אני במקום כלכך אחר..בחברה כלכך אחרת..אני רוצה לצאת עם מישהו בוגר, עם כיוון כלשהו לעתיד לא חייב לומד או מסודר אבל שיהיה כיוון, לא מחפשת לבזבז את הזמן שלי כי "כיף לי" רוצה לראות עתיד עם מישהו שאני יוצאת ואיתו אני לא כלכך רואה, אני מרגישה שאני מתפשרת, שאני יכולה להשיג מישהו אחר שיותר מתאים לי...לקחתי ממנו פסק זמן.. ובמקום להרגיש טוב עם זה אני מרגישה ריקנות עצומה!!אני כל היום בוכה מגעגועים אליו ואפילו נפלתי והתקשרתי אליו והוא בכל המתיקות שלו רק הרגיע אותי ועשה לי טוב, למרות כל מה שאני עושה לו..לעזאזל אני פשוט לא יודעת מה לעשות!!אני כלכך מתגעגעת אליו..רוצה לדעת מה קורה איתו, איך הוא מרגיש, מה שלומו..המחשבה של לא לראות אותו יותר בחיים שורפת אותי..אני באמת כל היום בוכה..השאלה מה לעשות..ללכת על השכל שאומר לחתוך, שיש בינינו פער או על הרגש?..יש לציין גם שהוא בא מבית קשה יום והוא דיי לבד בעולם לעומתי שאני מבית מבוסס ויציב והקשר הזה דיי הפריע להורים שלי מהמקום הזה(למרות שזה לא בין השיקולים שלי)..מה אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות