דודה שהייתה בשבילי יותר מאמא נפטרה ביוני. מאז אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליה. כל דבר בעצם מזכיר לי אותה, כל שיר בערך, כל פריט שיש לי (והיא קנתה לי מלא). אני כבר מרגישה שאני לא יכולה לשאת בכאב הזה.. הוא רק הולך וגדל והגעגוע... כל כך כואב לי שהיא נפטרה ככה בלי שום סימן שיכל להתריע על התדרדרות במצב שלה. תחושת החמצה מטורפת, יש לי כל כך הרבה דברים לומר לה. באתי לבקר אותה בבית חולים וראיתי אותה ככה.. מחוברת למכשירים בלי הכרה, ראיתי אותה ברגעים האחרונים שלה כשהיא נפטרה. קשה לי ממש להיזכר בזה. להיזכר שבדיוק שלושה ימים לפני ראיתי אותה ברחוב בריאה ומתעקשת להביא לי 200 שקל ואז גם הציעה לי את האשראי שלה.. היא באמת הייתה אדם מדהים. כבר הפסקתי להאמין באלוהים, אני מרגישה כל כך אבודה. לא הגיוני לי שהוא לקח דווקא אותה, אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו כי אני פשוט נמצאת בשפל ואין לי איך להתפטר מהתחושה הזאת.
מאז אני פשוט כל הזמן מפחדת, מה אם זה יקרה לעוד אדם שיקר לי? מן פחד תמידי כזה שעובר לי בראש.. זה אוכל אותי מבפנים
יש לי רק דבר אחד לומר, תעריכו כל רגע כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025