זה טבעי שזה מציק לי שהוא נמצא עם גרושתו בבית חולים עד לפנות בוקר?

מאיפה להתחיל? אשתדל לקצר כמה שיותר..
אני כבר חצי שנה בזוגיות עם מישהו שהיה אחד החברים הטובים שלי... הוא גרוש+2 והתינוק ה2 נולד רק לא מזמן.... היחסים בינו לבין אשתו הסתיימו והקשר ביניהם היה נטו בנוגע לחינוך ולצורכי הילדים....התינוק ה2 נולד לא מזמן והגברת התחילה לחפש את הקרבה שלו... אני מבינה שיש לתינוק צרכים וקרוב לוודאי הוא מחוייב לתת יד ולעזור לגרושתו אין לי שום בעיה עם זה. הבעיה שלי שהוא מתחיל לקבל סמסים נוסח :״תודה על יצור מושלם שהענקת לי״ ועוד שטויות.... שבוע שעבר הוא היה אמור לאיסוף את הילד הבכור ואז הוא מתקשר לומר לי שגרושתו לא מרגישה טוב והוא לוקח אותה למיון כי כואב לה הגב. מפה לשם הבן אדם נשאר איתה עד 4 בבוקר בבית חולים...
לא ברור לי מה תפקידו שם להיות לידה בבית חולים כשבמשך חצי שנה הוא התנהל מולה כאילו היא זרה אלא אם כן זה היה דברים שקשורים לילדים.
מילא הוא היה כותב לי שהוא נשאר להשגיח על הילדים זה טבעי לגמרי כי זה העניין בשיתוף פעולה כהורה גרוש כשאחד מהם זקוק לשני. מילא היה אומר לי זה מקרה דחוף אני שמתי אותה במיון ואמא שלה באה להיות איתה. אבל הבחירה שלו היה להישאר איתה בבית חולים עד 4 בבוקר. בזמן שאני בבית אוכלת את הלב... מבחינתי גרושתך זה העבר שלך והבת זוג שלך והילדים הם ההווה והעתיד שלך. אף אחד לא לקח ממנה את התואר של האמא של ילדיך... אבל יש גבול מסוים. לצורך העניין כשאני חולה אני זקוקה לבן זוג שלי שיהיה איתי במיון.. מה לעזאזל עבר לו בראש כשהוא חשב שזה בסדר?
ואם היינו נשואים? זה הגיוני שאשתך בבית מחכה לך עד 3 בבוקר בזמן שאתה עם הגרושה שלך במיון?
זה לא שהם התגרשו לפני שנים ונשארו חברים טובים... הם ניסו לחזור לפני כשנה וזה לא בדיוק צלח כי הוא לא מרגיש אליה כלום. היו פה רגשות מעורבים עד לא מזמן.. זה לא נראה לי דבר נורמלי. זה הכעיס אותי עד לרמה שכשקמנו בבוקר החצוף עוד כמה קם כועס עליי ולמה? כי כשהוא שלח לי את ההודעות באותו לילה בחרתי שלענות ״סבבה״ הרי רציתי להעביר מסר שזה לא מצא חן בעיניי... ובחרתי שלא לעשות סצנה על כך. אמרתי כשהוא יגיע הביתה אסביר לו שזה מציק לי ולא מקובל.
בבוקר האדון החליט שהוא כועס... כשרציתי לדבר הוא ענה לי בטון מחריד שהוא ממהר ולא מעוניין, אז החלטתי להיפרד.
הרי הוא שם לב שכעסתי, הוא שם לב שנפגעתי לא מכבודך בבוקר לקום ולפתוח שיחה? זה נראה לך לגטימי שתבלה שם איתה במיון? ( שלא תטעו אני חלילה לא מאחלת לה דבר רע!)
עברו כמה ימים ונפגשנו... מיוזמתי כמובן הרי הוא עמוס באגו שזה בסדר.
ניסיתי להסביר לו שהרגשתי כאילו הוא לא שומר על המקום שלי כבת זוג שלו. ופחות להאשים אותו כי זה סתם מעורר אנטגוניזם. ומה הוא עונה לי? מישהו חכם אמר לי שעד שלא תהיי גרושה עם ילד את לעולם לא תביני.
מה זה קשור? הילדים לא קשורים לסיפור בכלל! זו ההתנהלות שלך מולה!!!
אז היא טיפה מחפשת קרבה ואתה לא יודע להשים קו אדום? בין אם זה ההודעה או הקטע עם המיון?

אני דיי מתוסכלת...