שום דבר לא הולך לי, אני מרגישה שאני לא מגשימה את עצמי

בבקשה אם אתם עוזרים אז תהיו רציניים.
יש לי כמה בעיות בחיים שתמיד מטרידים אותי.
אשמח אם תעזרו לי עם הכל,אם תייעצו ותספרו את דעתכם:

1.אני מרגישה שאני לא מגשימה את עצמי.
מאז ומתמיד רציתי להיות זמרת גדולה בחו"ל ואני יודעת במאה אחוז שאני יכולה להצליח במקצוע הזה ולהיות "הדבר הבא".
לשמוע את הקהל שרים את השירים של הזמר זה דבר שמביא אותי לדמעות וריגוש אין סופי.
תמיד כשאני שומעת זמרים בהופעות ביוטיוב או במציאות והקהל שר איתם אני מתרגשת ובוכה דמעות מהתרגשות וכמה שאני רואה את עצמי שם.
אבל תמיד,תמיד החברה מעוררת בי ספק.
כאילו אני לא "מספיק" לאנשים. אף אחד לא אומר לי את זה או יורד עלי,אבל אני פשוט מרגישה ככה כי אני נמצאת בחברה היום יומית שלי (שאני לא יכולה לברוח ממנה,כי זה הבית ספר) שכולם כל כך חומריים ושופטים אנשים אחרים ויורדים על אנשים שרוצים להיות ולהראות מי הם באמת.
אני חיה בבועה כבר 18 שנה,ובאלי לפוצץ אותה ולהראות לכולם מי אני באמת ולא לחיות עם מסיכה על הפנים.
אני כל כך מפחדת ממה שאנשים יגידו עלי וזה דבר כזה מפגר ודפוק (במיוחד כשאני אומרת לאנשים אחרים לא לשים זין על אף אחד),אני אשכרה רוצה כבר הרבה זמן לקצר את השיער שלי ולצבוע אותו אבל לא עושה את זה כי חוששת מה יגידו.
לא עושה גשר כי אני חוששת שיצחקו או ידברו.
יש לי חברים ויש לי סביבה שאוהבת,אבל אני נמצאת רוב הזמן בסביבה ששופטת ומדברת בלי סוף (ככ שמחה שזאת השנה האחרונה שלי בתיכון).
אני שונאת אצלי שאני חושבת מה אחרים יגידו ושכל כך אכפת לי מה הם יגידו כשאני משקרת לעצמי ולאחרים כשאני אומרת "אל תתיחסו לאנשים אחרים,אני נגיד לא שמה על אף אחד,תעשו מה שבאלכם" ואני כל כך משקרת לעצמי ! אני שונאת את זה !!!!!
עכשיו אני יודעת שאם לא טוב לך במקום מסויים פשוט אל תהיה שם,אבל המצב שלי כרגע הוא שאני לא יכולה לברוח מהמקום הזה שלא טוב לי,כי שוב-זאת השיכבה שלי והכיתה שאני נמצאת בה.
אני יודעת שכשאני אסיים את התיכון אעשה מה שבאלי (אולי הרוב).
אבל נמאס לי לחיות בשקר עם עצמי.
נמאס לי להתאים את עצמי לחברה,זאת לא באמת אני,אני לא מזהה את עצמי.

2.אני חסרת ביטחון,יש לי ביטחון אבל לא ככ.אני יפה ומושכת ומתחילים איתי ובנות מקנאות בי אבל עדיין בנקודה מסויימת אין לי ביטחון כי אני לא עושה באמת מה שאני רוצה לעשות.
אני לא מביעה את הדעות שלי כלפיי החברה וקשה לי לדבר רצוף ולהראות ביטחון.
אני שונאת את זה בי כי אנשים רואים שאני חסרת ביטחון ולפעמים משתמשים בזה נגדי.

3.תמיד המערכות יחסים שלי היו עם גברים שגרו רחוק ממני,לעיתים הזוגיות המשיכה יפה והחזיקה מעמד והיו מקרים שהמרחק השפיע יותר מידי והקשר היה נחתך כבר מההתחלה.
עכשיו-נכנסתי לקשר רציני,עדיין לא רישמי כי אנחנו רק בהתחלה .
הבעיה היא שאני בקשר עם בחור מדהים באמת שמדהים שגר 4 שעות נסיעה ממני.
אנחנו יכולים להיפגש בערך כל 3 שבועות אם לא יותר.
נפגשנו כבר פעמיים שהוא בא לעיר שלי ואז יצאנו לת"א והכל הלך מושלם.
אבל איך אפשר להתמודד עם המרחק ?
הוא גם כל יום עובד לפחות 15 שעות ביום,(עובד בעבודה חשובה ומכובדת ,ולא תמיד מאפשרים לו לצאת לחופש,שלא נדבר שבחגים הוא חייב לעבוד).אנחנו מדברים כל יום בפלאפון ובוואטצפ,הוא מתקשר ומתעניין תמיד אבל עדיין...איך אפשר לשמור על זה שימשיך ככה עם המרחק הזה ?
אני אחת כזאת שלא מוותרת כשאני רוצה משהו,ואני חושבת שאני יכולה להחזיק מעמד
במיוחד כי נזכרתי שיש זוגות שהם מנהלים מערכת יחסים כשהם בצבא,ועדיין ביחד (אלו שממש חזקים ואוהבים).
בגלל שאני אוהבת לשתף ולא לשמור הכל לעצמי אז החלטתי לשאול אותו ואני מצטטת: " אתה רואה את הקשר הזה מתקדם לאנשהו עם המרחק הזה ? "
והוא ענה וגם זה מצטטת :" אני חושב שזה כן יכול להצליח יהיה קשה אבל הכול אפשרי תלוי בשני הצדדים".
התגובה שלו דיי עזרה לי,אבל עדיין,שואלת אותכם,איך לשמור על מערכת יחסים כזאת?! בבקשה לא להגיד לי מה דעתכם עליו אם הוא סתם משחק בי, או לא רציני וכו',אני מכירה אותו,ויודעת איך הוא מתייחס אלי,לא אתם.

אשמח אם תעזרו לי עם כל הנתונים שהבאתי לכם,מצטערת על החפירה.
תודה !!!!!!!