פער כלכלי שגדל ביני לבין חברה הכי קרובה שלי מקשה עלי עם החברות הזאת

קצת רקע, אנחנו חברות ממש קרובות מהיסודי. תמיד היינו במצב סוציאו אקונומי זהה. אחרי הצבא, בלימודים, תמיד היינו באותו מקום. כל תקופת התיכון עבדנו, אחרי הצבא עשינו מעודפת. לא באות ממשפחות מבוססות.
התחתנו עם בחורים טובים בעלי פוטנציאל, משפחה של בעלה הייתה במצב יותר טוב משל בעלי, אבל זה אף פעם לא השפיע. בשנים אחרונות המצב השתנה, הורים של בעלה עזרו לו לקנות דירה בתחילת גל של עליית מחירים, אני ובעלי עוד היינו סטודנטים ולא היינו מסוגלים. אחרי סיום הלימודים וחתונה, כבר לא יכלנו להרשות לעצמינו דירה כי המחירים עלו משמעותית. התחלנו לחסוך. בזמן שהחברה עם בעלה עברו לדירה שלהם שעד כה הייתה מושכרת.
נוצר מצב, שלמשפחה שלנו כל הכסף הפנוי הלך לחיסכון ולחברה שלי כל הכסף הפנוי הלך לשופינג. וכך יצא שאני אוספת כסף כדי לקנות לעצמי איזה פריט יקר ובזמן הזה היא קונה אותו, כי יש לה באותו הרגע.
עברו שנים, נולדו לנו ילדים. בסוף חסכנו כסף לדירה קטנה ומשכנתא מטורפת וקנינו.
ואז ההורים של בעלה יזמו להם שדרוג הבית ועזרו לקנות דירה הרבה יותר טובה בשכונת יוקרה.
השדרוג הזה התבצע ללא כל מאמץ ולכן הם ישר חידשו את כל הרהוט.
חברה שלי אמרה, שמבחינתה לא השתנה כלום, כל השכר שלה הולך על הצרכים האישיים שלה. עכשיו בגלל שהדירה ענקית, קשה לה לנקות, אז עכשיו כל שבוע מגיעה אליה מנקה. ובזמן הזה היא יוצאת לשופינגים ובתי קפה. והיא תמיד דואגת להזמין אותי, אבל אני מרשה לעצמי את התענוג הזה רק פעם בחודש כי אני עדיין חוסכת לרהיטים כי הכל אצלי תמיד בשלבים. וגם אם הילדים בבית ספר ובגן, אני מנצלת את הזמן הזה ומנקה את הבית.
מעבר לזה, נמאס לי לשמוע על כל המותגים והקניות ועל זה שארון קיר חדש שהיא הזמינה לפני שנה, כבר הצבע שלו מעצבן אותה והיא שוקלת להחליף. אני הייתי צובעת, אבל אין לה כוח להתעסק עם צבע.
הבעלים שלנו חברים, הילדים שלנו חברים. רק עלי החברות הזאת מעיקה.
אנחנו כבר לא באותה רמה, המשותף בנינו זה ילדים וכל המסביב. קשה לי לשמוע את כל ה"צרות של עשירים" שלה.
אני מבינה שאני אמורה לשמוח בשבילה. אבל לא מסוגלת.
אשמח לשמוע דיעות ועצות מהצד. איך להמשיך ולא לסבול מזה או אולי לנתק מגע.