בת הזוג שלי ואני כבר לקראת גיל 30, היא מתגוררת בבלגיה ועוד כמה חודשים היא תעלה לישראל. מדי 5 שבועות בערך אני מגיע לבקר אותה והיא אותי לסרוגין במדינות השונות, ולאחרונה היא הייתה אצלי כחודשיים.
אני אדם חזק שבד"כ מתמודד עם לחצי החיים לבד, אבל כיף לדעת שיש מישהו לפרוק איתו רגשות. יותר כיף כשהוא מנסה להזדהות, לעזור, להתעניין בפרטים הקטנים ובעצם לחלוק את הכאב\שמחה.
אצלי זה לא קורה. אולי הקרירות האירופאית גורמת לריחוק אמוציונאלי כלשהו מצידה.
יש לי מס' חברים מאירופה בכלל ומבלגיה בפרט, ואני זוכה לחברות יותר קרובה..
אני מאד אוהב את בת הזוג שלי, ודופק לי הלב (בכנות) כשהיא שולחת הודעות חמודות במהלך היום, אבל מאד מפריע לי העניין של חוסר האמפתיה, חוסר ההתעניינות האמיתית בפרטים הקטנים וכו'.
אנחנו בד"כ מדברים בשעות מאוחרות בלילה, ושנינו סחוטים מעייפות. היא כל הזמן מתבאסת שזה הזמן הארוך היחידי שיוצא לנו לדבר, ומתנצלת על חוסר הסבלנות בגלל העייפות.
שלא תבינו לא נכון, מדובר באשה מדהימה, שקטה, מופנמת, יפה וחכמה להפליא; כרגע עובדת על הפוסט-דוקטורט שלה.
אגב, המצב בהתחלה היה יותר בעייתי, ואחרי שדיברנו על דברים בסגנון היא הראתה שיפור, אבל מודה שעדיין לא מספיק לי.
בקיצור, אשמח להצעותכם הכנות איך לחזק את האמפתיה\ הנכונות לאמפתיה מצידה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025