יש לנו חשבון משותף, יש לנו שני ילדים. בעלי הייטקיסט ומכניס נטו 15 אלף. אני מטפלת יותר ממנו בילדים (אחד כבר כיתה א' והשניה בגן) כי הוא רואה אותם רק אחרי 8 בערב במקרה הטוב. התחלתי לעבוד במשרה חלקית ויש לי מזה משהו כמו 2000-3000 (תלוי בחודש. בדרך כלל 2200 כזה).
כשאני קונה דברים לבית או לילדים אין לי שום שאלה כי זה הכסף שלו שאני מבזבזת על מה שהוא צריך. ברור שזה משהוא רוצה שאני אעשה. כשאני מזמינה מנקה אני אפילו לא חושבת לשאול את דעתו כי זה ברור.
עכשיו לבעיה. אני חושבת לקנות בגדים וכל פעם קונה דברים זולים יחסית או במבצע סוף עונה כי לא נעים לי מזה שאני לקוחת לו מהכסף על השטויות שלי (ביננו. כל אחת יכולה להסתדר עם 3 זוגות נעלים. אולי זה לא כייף, אבל 10 זוגות זה מותרות). אז אני כל פעם מרגישה קצת מצפון שאני לוקחת יותר ממה שאני נותנת. אני משכנעת את עצמי שזה מהחלק שלי בחשבון המשותף, אבל תכלס אחרי ההוצאות על האוכל והילדים זה לא באמת-באמת. ולא שהמשכנתה היא על חשבונו בלבד ואני לא קשורה.
לא התחתנתי בשביל לחלוב ממנו אוכל חינם. התחתנתי עם סטודנט שבא ממשפחה ענייה. התחתנתי בשביל משפחה, לא בשביל שתהיה לי שמלת ערב חדשה כל חודש.
ומצד שני לבוא אליו עם "גבי (שם בדוי!), אני רוצה בגד ים חדש של קסטרו" נשמע לי מגוחך. מאבא שלי לא בקשתי אישור לקנות לעצמי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות