אז ככה
ודאי שאני רוצה זוגיות ומערכת יחסים תקינה ויפה, עם אדם מתחשב ומעריך שראוי לי ואני ראויה לו. אבל..
תופעה חוזרת- אני נמשכת לאנשים שתכלס אין לי סיכוי איתם וגם לא צריך שיהיה. אם זה נשוי+2 מהעבודה, או מנהל פרוייקטים בין לאומי שגילו כפול משלי. אני אוהבת את העניין, לדבר עם אנשים חכמים במיוחד, מהירי מחשבה, חדים. לא בהכרח יפים אבל מפצים על זה עם אלף תכונות מדהימות אחרות.
אבל אני מודעת לעצמי, לגילי ולמגבלותיי. לא משנה כמה אני חכמה אני בת 22, עוד לא ראיתי שמעתי חוויתי כלום ואין שום דרך בה אוכל לנהל מערכת יחסים רציונאלית ושיוויונית עם אף אחד מהם. סקס מזדמן היה לי כמה פעמים אבל זה לא מה שרציתי.
אז מה מדליק אותי בהם? ואיך מתמודדים עם זה? לזרוק את עצמי בכוח למערכת יחסים נורמטיבית עם סטודנט בן גילי שלא מרגש אותי, או להמשיך לערוג בסתר לבוסים ולמבוגרים ולאנשים שלא רואים אותי ממטר ביום יום?
איך מפסיקים לחשוב על מישהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות