היי ערב טוב.אני נשואה לבעלי מאז גיל 20. עברנו תקופות מאוד קשות בקשר, אפשר לומר שהוא מתעלל בי נפשית (קללות,שבירת חפצים בבית ועוד) כבר תקופה של שנים.
אני לא עוזבת כי מעורב ילד בסיפור שמאוד אוהב את אבא שלו ואני לעולם לא הולכת לפגוע בו.
אני מאוד מאוד משתדלת שלא ייחשף למצבים האלו..
בכל אופן עברתי עם בעלי לא מעט כולל בגידות אך תמיד הייתי נאמנה ואוהבת. בשנה שנתיים האחרונות אני לא מפסיקה "להתאהב" בגברים אקראיים, אני זורמת עם הפלירטוטים שלהם,משקרת לגבי מצבי (למרות שהוא באמת לא להיט..) וכאלה.. לא בגדתי עד עכשיו אבל זה עושה לי לא טוב על הנשמה שאני מרגישה ככה, זו לא אני.. מרגישה רמאית כלפי בעלי ורמאית כלפי עצמי.
האם זה מצב נורמלי בתוך כל המצב הלא נורמלי הזה שאני נמצאת בו?
עצוב לי כל כך.. אפילו כשאנחנו במצב טוב אני לא רוצה שיחבק אותי וכאלה בציבור כי לא רוצה להרוס לי הזדמנויות ל"הצלה" מהקשר הזה כנראה.. נשמע ממש חולני אבל הייתי חייבת לפרוק את העול הזה מעליי.מה דעתכם? אני זבל של בנאדם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025