לאחר האירוסים התחלתי לקרוא קצת על הטקס ומה הוא כולל והגעתי למסקנה שאני לא מתחברת בכלל!

לפני כחודש בן הזוג שלי ואני התארסנו. יש לציין ששנינו בעלי השקפת עולם מאוד דומה מבחינת דת ומסורת - חוגגים את החגים עם המשפחה כמו כולם, אבל לא מאמינים באלוהים ולא מרגישים חיבור לדת בכלל (אף דת, לצורך העניין). המסורת כן חשובה לנו, אבל עד רמה מסויימת. כלומר, עד שזה מתנגש עם האמונות שלנו והערכים שלנו.

בעיקרון מעולם לא חשבתי על זה לפני האירוסים, אבל פתאום חשבתי על זה שתכלס אני לא יודעת בכלל איך הטקס עצמו - שזה החלק הכי חשוב בחתונה - הולך. או מה המשמעות שלו באמת. אז אחרי שקראתי קצת על שבע הברכות, על איך שהטקס הולך ומה הוא כולל, ואחרי שקראתי בכל מיני אתרים על המשמעות שלו, הגעתי למסקנה שאני לא מתחברת לכל העניין הזה בכלל...! זה אפילו די נוגד הרבה מאוד מהערכים שלי.

למי שמעניין אותו/אותה מה בדיוק מפריע לי, אפרט להלן - אפשר לדלג על זה אם אין לכם כוח לקרוא:

.................................

קודם כל העניין שבחתימה על הכתובה מדובר בהסכם חד צדדי שבו רק בן הזוג שלי מתחייב "לשלם לי את כתובתי" במידה וחו"ח נתגרש, וכמובן שנשים לא יכולות לשמש כעדות... אחר כך כיסוי הפנים שלי בהינומה (ובכלל, כיסוי הכתפיים וכו' שמחייבים בשם ה"צניעות")... יש כאלה שטוענים שבעצם בטקס החתן "קונה" את הכלה, ויש כאלה שטוענים שזה לא נכון ולמעשה מדובר בצעד משפטי של התחייבות כלכלית וזוגית. כמובן שהטענה הראשונה מעבירה בי חלחלה, אבל גם עם הטענה השנייה קשה לי, שוב- כי מדובר בעניין חד צדדי. רק בן הזוג מתחייב ולא נדרש מהאישה להתחייב. למה?

גם העניין שהגבר מקדש את האישה ולה אסור לקדש אותו חזרה, זה שהיא לא מהווה למעשה שום פקטור בטקס - זה נורא נורא מפריע לי! גם חלק משבע הברכות נורא מפריעות לי, כמו הברכה החמישית למשל, שמדברת על כך שהאישה נחשבת עקרה עד יום חתונתה (כי עדיין לא הוכיחה את יכולתה להביא ילדים) וכשהיא תצליח ללדת (בנים זכרים, כמובן - לא חלילה בנות) היא תהיה שמחה ושלמה...]

וזה עוד לפני שהזכרתי את ההדרכת כלה שצריך לעבור, ואת המיקווה שצריך לטבול... זה ממש ממש לא מתאים לי - נראה לי נורא טראומטי ולא רואה סיבה לעשות את זה לעצמי.

...............

בקיצור, אם אני עושה טקס מסורתי זה אומר לבלוע וואחד צפרדע, מבחינתי. ואני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה ביום החתונה שלי. העליתי את העניין מול בן הזוג והוא מבין ותומך בי, ובעיקרון לא אכפת לו לוותר על הטקס המסורתי ולהתחתן בחו"ל או לעשות טקס חילוני בארץ ולהירשם כידועים בציבור (בדקנו מה זה אומר משפטית ובעיקרון זה מאוד דומה ללהיות נשואים פרט לכמה הבדלים שאנחנו מוכנים לסבול).

הבעיה היא שעדיין לא העליתי את זה מול המשפחה ואני לא כל כך בטוחה איך לעשות את זה, ובעיקר איך להתמודד עם התגובות. אני בטוחה שהם יהיו מאוד נגד, והם גם משלמים על הרבה מהחתונה, אז מצד אחד אני לא רוצה לעשות משהו שיפגע בהם או שיגרום להם לתחושות לא טובות, אבל מצד שני אני לא רוצה להיות בתחושות כאלה בחתונה של עצמי. אני אמורה להיות שמחה, ולא לבלוע צפרדעים...

בקיצור, מה לעשות? איך להעלות את זה מבלי לפגוע בהם? איך לעמוד על שלי מבלי ליצור סערה מיותרת? האם כדאי בכלל לוותר על חתונה ופשוט ללכת לחתום על חוזה אצל עו"ד ולגמור עניין? אולי לעשות רק מסיבונת קטנה לחברים איפשהו? ממש אשמח לעזרה.