הסיפור שלי די ארוך אשתדל לקצר ככל שניתן. אני בן 21 אחרי שחרור מהצבא (השתחררתי לפני חודש) וכל החיים שלי לבד. לא יודע איך להסביר אין לי באמת חברים רק אנשים שפתאום צריכים אותי אז נזכרים בי. היו לי תקופות בחיים אבל לא יודע למה לא מסתדר לי. לא מצליח לפתח קשר עם בנות וזה לא שאני לא מנסה אני פשוט לא יודע איך וכל פעם נרתע מהתגובה.
אני יודע שיש קשר ישיר לזה גם שאני לא יוצא ולא מבלה גם לפני הצבא שלא הייה לי גם בזמנו וגם עכשיו אחרי שהשתחררתי אבל זו בעיה גם שאין עם מי לצאת ורק לבד. אנשים בטוחים שאני מאושר מהחיוך המזויף שיש לי על הפנים ושהכל טוב אבל הרבה פעמים אני מתפרק לבד בלילה. אז לא עדיין לא התנשקתי אפילו בכלל, הקשר הרציני שלי ו"הזוגיות" היחידה שהייתה לי הייתה אי שם בגיל 12-13 מאז כלום. כבר אפילו לא מדבר על זה רק רוצה לצאת לבלות, חברים, אהבה. יש לי בחיים הכל ומה שלא עשיתי תמיד הצלחתי חוץ מהחלק הזה בחיים. אני כבר נואש, בחיים לא חשבתי על לפגוע בעצמי חלילה או משהו כזה אבל מרגיש ריקנות ושאין טעם לחיים בלי החלק הזה בחיים. כל הזמן אמרו לי אל תדאג זה יגיע לך מתישהו אתה תראה וגם פה אפילו שכתבתי (הפעם האחרונה הייתה לפני משהו כמושנה מאז לא חזרתי לכאן)
מקווה שלא חפרתי אבל שאולי הפעם כן יגיע מענה ראוי או עצה טובה. בסך הכל רוצה חברה, חברים אהבה כמו כל אדם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות