לפני 11 שנה, באוקטובר 2002, אז הייתי בת 8 ועדיין גרתי במוסקווה עם ההורים שלי ואח שלי (שהיה בן 10). מוצאי שבת אחד הלכנו אני, אמא שלי ואחי למחזמר בשם "נורד אוסט". זמן קצר לפני שהמחזמר הסתיים, 40 טרוריסטים צ'צ'נים חמושים בכלי נשק וחומר נפץ רב חדרו לתוך התיאטרון והשתלטו על האולם. הם אמרו שישחררו אותנו, את בני הערובה שנמצאים בתיאטרון (כ-900 איש) רק בתנאי שחיילים רוסים יצאו משטחה של צ'צניה.
כך הוחזקנו 4 ימים בשבי של הטרוריסטים הצ'צ'נים. בסופו של דבר, אחרי 4 ימים של מצור, פרצו החיילים לתוך התיאטרון והרגו את המחבלים. אבל כחלק מהמבצע, הוזרם גז מרדים לתוך אולם התיאטרון בכדי להרדים את המחבלים. הכמות של הגז הייתה רבה מאוד, ולכן מעבר ללהרדים את המחבלים (שזו הייתה המטרה של הזרמת הגז), השאיפה שלו הרגה את המחבלים ויותר ממאה מבני הערובה. אח שלי היה בין 100 בני הערובה שנהרגו משאיפת הגז.
כעבור שנה, בסתיו 2003, עליתי עם ההורים שלי לארץ. עברו מאז 11 שנה, ולא עובר יום שאני לא חושבת על מה שקרה ועל אח שלי, שנהרג. אלה היו 4 ימים של גהינום.
אני כבר שנים נמצאת בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, ושום דבר לא עוזר לי לצאת מהמצב הזה ולהמשיך בחיים שלי כרגיל.
האם יש מישהו שעבר אירוע בסדר גודל כזה, והצליח להתגבר ואיכשהו להמשיך לחיות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025