שלום,
אני בן 26. מכאן אתם יכולים לתאר לעצמכם כי אני איש צעיר עם ראש על הכתפיים ולוקח את הדברים בפרופורציות. מנגד לא כך הדבר.
רוב חיי גרתי בבית בו האמרה הקובעת וההחלטית הינה של אמא כאשר היא החטיבה לכולם איך לחיות ולהתנהג. המרת פיה הייתה גוררת לסבל נפשי מאוד גדול. בלא מעט פעמים היא אמרה כמה גברים הם עם חסר תועלת ומטומטם וכמה חבל שאין לה בנות (אבא שלי פשוט שתק בכל העניין ואמר אמן לכל מה שנאמר).
כיום אני בזוגיות רצינית שנתיים וחצי לקראת חתונה. אני מנסה לנהוג אחרת אבל אני לא יכול. גדלתי במקום בו אני צריך להקריב את עצמי ולומר אמן לכל מה שאומרים לי. הייתי בטוח שזה רק ישמח את זוגתי, אך זה מטריף אותה שאני לא יכול להציג ולעמוד על עמדה שלי, וכי אני כל פעם מוותר ועושה מה שהיא רוצה. מטריף אותה זה שאני אומר לה שאני זבל והיא צריכה להתייחס אלי ככה, ולא לתת לי כבוד. אני לא מבין, בנות לא רוצות שיעשו מה שהן רוצות? בנות לא אוהבות להיות בעמדת שליטה ולהחטיב מה לעשות, מתי ואיך? לשים פס על גברים ולהשתמש בהם כשצריך?
אני מבין שהתשובות לכל השאלות הן לא.
לא יודע מה לעשות. אין לי כסף אז פסיכולוג לא בא בחשבון. אני על כדורי ציפרלקס שעוזרים לי לישון ולהפסיק לחשוב על מוות. אין לי עם מי לדבר, כי זוגתי לא יכולה כבר איתי.
אודה לעזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות