עברתי תקופה של דיכאון בחיים שלי. הדיכאון נגמר, יצאתי מזה, היום ניתן לומר שאני מאושר. החיים שלי מסתדרים מצוין. ורק דבר אחד מוזר לי. כשהייתי בדיכאון כתבתי שירים. בשירים הבאתי את מה שאני מרגיש מבפנים. היום, כשהכל טוב ויפה אני לא מסוגל לכתוב. מישהו איי פעם נתקל בבעיה שכזאת?
נכון שיש פה בעיות יותר רציניות, יש אנשים שעדיין בדיכאון, ואני מוכן ורוצה לעזור להם אם אני יכול. דיכאון זה סרט רע ואני שמח שזה עבר לי. אבל המוזה הלכה איתו ביחד. מאז שטוב לי אני לא כותב שירים יותר. אין לי חשק.
האם כתיבת שירים חייבת להיות רק כשאני מדוכא? למה אי אפשר להיות כשרוני כשטוב לי? מה דעתכם? איך לכתוב שירים אם הדבר היחיד שנתן לי השראה היה תסכול, כאב?
יש למישהו רעיון?
אגב הנה קטע מתוך משהו שכתבתי באותה תקופה. אני חייב להודות שהזיכרונות האלה מעבירים בי צמרמורת:
דממה קרה הייתה בחדר, והוא ישב על המיטה.
הוא לא בכה, אבל בסתר, הוא עוד חלם להיות איתה.
אך היא עזבה, היא כבר איננה, היא לא תחזור עוד לעולם,
למה הוא חי? אם בלעדיה, הוא רק צללית, הוא לא קיים.
אך הוא חייך, הוציא סכין, הוא כבר הבין שזה הסוף.
דמו התיז לכל פינה, עדיף למות מלאהוב...
אז איך אני כותב על משהו חיובי? איך מוצאים השראה שהיא לא אפלה ודיכאונית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025