היי. אני בת 18 וחצי ואני וחבר שלי ביחד עוד מעט חצי שנה. הוא החבר הראשון שלי, ולפני שהכרתי אותו כבר הגעתי למצב שוויתרתי על העניין של חבר אז תחשבו מה הוא בשבילי. מחוסר ביטחון מוחלט ומחשבה שייקח עוד הרבה זמן עד שיהיה לי בן זוג, למצב שיש לי מישהו שאוהב אותי ואכפת לו ממני
הכרנו דרך חברה שהאמת שניסתה לעשות שידוך ופשוט עבד לה. בהתחלה לא חשבתי שאני בעניין אבל זרמתי, וידעתי שהוא בעניין. היום אני פשוט מאוהבת בו מעל הראש. אני אוהבת אותו ברמות שאני באמת לא יכולה להסביר. אני פשוט יודעת שלא אמצא מישהו יותר טוב ממנו. יש לו לב זהב, הוא אכפתי ודואג ובתור בן אדם הוא פשוט מדהים. וכן, גם הוא אוהב אותי. אחרי חודש הוא כבר אמר לי שהוא אוהב אותי וברגע שהוא אמר לי, ידעתי שגם אני אוהבת אותו.
הוא בצבא, יוצא כמעט כל סופש. נכון שיש מצבים הרבה הרבה יותר קשים, אבל כל כך קשה לי. אני רוצה להיות איתו כל יום. לקום אליו בבוקר ולישון איתו בלילה. ולא להיות במצב תמידי שאני מתגעגעת אליו. אני לפני גיוס ולא עושה משהו קבוע בחיים כרגע חוץ מלעבוד פה ושם, להתעסק בתחביבים וללכת לחדר כושר וכן גם להיפגש עם חברים שלא התגייסו עדיין. אבל אני מרגישה שאני מחכה לו כל השבוע עד לסופש, ופשוט קשה לי עם זה. זה גורם לי להרגיש תלותית ואני יודעת שזה לא ככה. אנחנו אוהבים אחד את השניה מאוד, אבל אני בוכה כל שבת בערב שאני יודעת שעומד בפני עוד שבוע קשה. לפעמים אני מרגישה שאני חיה בין סופש לסופש, וזה לא חיים נורמאלים. איך משתחררים מההרגשה הזאת? איך אפשר להתמודד עם זה בצורה הכי טובה שאפשר? אני לא רוצה להרגיש ככה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות