רציתי לחלוק משהו ואולי גם לקבל עצה או עזרה.
אני מאוד רוצה קשר עם בת זוג אבל לא מצליח.
זה תמיד מביך אותי להחמיא לעצמי..אבל בכנות - אני בחור צעיר, נראה טוב חכם ומוצלח. אני אפילו מצליח להיות כרזמטי ולפלרטט לא רע עם בנות. הבעיה היא שברגע האמת הכל מתקלקל. אני יכול להיות הכי מלא ביטחון עם מישהי אבל כשזה מגיע לרגע שבו צריך לפעול כדי להראות שאין שום ספק שאני מעוניין (בין עם זה להגיד, לגעת או לנשק וכד') אני פשוט נחנק. לרוב זה בגלל שמאוד קשה לי ליזום צעדים פיזיים, ואני מרגיש שבחתך גיל שלי משום מה זאת הדרך המקובלת להצהרת כוונות. אני יודע שיהיו הרבה בחורות שיגידו שזה לא נכון..אבל אני לא מרגיש ככה מהסביבה (תתפלאו כמה מחברותי מהמין הנשי ייעצו לי בעצמן שאני צריך "לתקוף" יותר ולכבוש..במובן שבו תיארתי ולא רק כצורת דיבור)
גם אם אני בטוח שהצד השני מעוניין אני מרגיש שזה לא לעניין, יש לי ממש תחושה עצמית שזאת סוג של תקיפה, או כפייה.. העניין הזה דוחה אותי מאוד (לא ממקום של גועל אלא ממקום של רצון להתרחק מזה) זה קשה בעיקר כי רוב הבנות, וזה מובן לי, לא יוזמות את הצעד הזה מכיוונן ותמיד אפשר להתפתות לספק שאולי אני טועה ואין שום משיכה או סיבה לפעול ככה.
לפעמים כשהמצב ממש קרוב למימוש אני פשוט מאבד כל עניין - כאילו איזה משהו משתלט עלי וכל החשק יוצא - אני מוצא (או ממציא) פגמים בבחורה או בקשר שיכול להיות לי איתה ופשוט כבר לא בא לי. לדעתי זה קורה מאותה הסיבה שכתבתי מקודם..רק במסווה של רציונליזציה.
מאוד מאוד חסר לי קשר בחיים, אני צמא לאהוב ולהשקיע במישהי בחיי.. הבעיה הזאת פוגעת בי כבר למעלה משנתיים ומשאירה אותי לבד..ניסיתי לעבור טיפול אבל התובנות לא עזרו לי להרגיש או לפעול אחרת בנושא.
אשמח לכל עצה, במיוחד מהמין היפה (:
שיהיה המשך יום מצויין
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות