בזוגיות ארוכה ואוהבת, אבל הבחור לא שאפתן ומאוד פסיבי

היי אסקפיפל :)

אני הולכת לחפור קצת כדי שתוכלו לקבל את התמונה המלאה. מצטערת מראש...

אני ובן זוגי ביחד עוד מהתיכון, אוהבים מאוד ומסתדרים נהדר ביחד.
הוא בחור מקסים, הבנאדם הכי חכם שאני מכירה, אדם עם לב טוב, רגיש ומתחשב. אנחנו מאוד מתאימים מבחינת אופי, יש תקשורת מעולה וגם במיטה הכל טפו טפו חמסה.
הבעיה היא שככל שהשנים חולפות ואנחנו מתבגרים ומתחילים לדבר על חתונה אני מתחילה לחשוש שאולי הוא לא הבחור לחיים.
עם זה שהוא רגיש ומתחשב הצד השני של זה הוא שהוא גם מאוד "פשרן" ופסיבי ומוכן לוותר מעצמו בשביל אחרים. אין לו אגו בכלל בכלל (דבר שהוא גם טוב וגם רע) ואלא אם מדובר במישהו שממש פוגע בי פיזית- הוא לא יגיב ויתן להכל לעבור. אני לא יודעת אם זה כי באמת "לא מזיז לו" או שהוא פשוט פחדן... תודה לאל לא קרה שהוא באמת היה צריך להגן עלי, אבל בסיטואציות קרובות לזה הוא לא פעל כמו שהייתי מצפה מגבר וזה דיי הוריד לי...
אבל דברים כאלה קורים פעם ב.... ומעבר לזה היחסים שלנו ממש טובים, אז עד עכשיו זה לא הפריע לי.
עכשיו הוא עומד לעזוב את העבודה שלו ובמקום לחפש עבודה חדשה, הוא מחכה לבוס שלו לשעבר (שעבד באותה חברה וסידר לו את העבודה הזו) שיחזור מהטיול שלו בחו"ל בעוד כמה שבועות ויסתדר לו עבודה במקום החדש שהוא הולך אליו. הוא טוען (בצדק, האמת) שבוס טוב שמקדם את העובד זה דבר חשוב שלא מוצאים בכל מקום. הוא צודק בזה שהבוס שלו פירגן לו בטירוף וקידם אותו המון בתוך החברה.
לי זה דיי מפריע... במקום לנסות לקדם **את עצמו**, למצוא עבודה שאולי תהיה יותר מעניינת, אולי בתחום שיותר מדבר אליו ואולי עם משכורת יותר גבוהה, הוא מעדיף פשוט לחכות לבוס שלו לשעבר שיחזור ויארגן לו משהו, לא משנה לו מה. זה גורם לי להסתכל עליו בתור מישהו בלי שאיפות שפשוט "זורם" עם מה שהחיים מביאים בלי אף פעם לנסות להשיג יותר בעצמו. גם בעבודה הנוכחית היו לו כמה הזדמנויות (אחרי שהבוס שלו עזב) לשפר את התנאים שלו והוא לא רצה לעשות כלום עם זה.
אני שואלת את עצמי אם זה הגבר שאני יכולה ורוצה לבנות איתו בית והתשובה היא... לא. >:
אני עכשיו כמעט בוכה פה מול המסך כי אני כן אוהבת אותו בטירוף, יותר מאת עצמי. הוא האדם שהכי חשוב לי בעולם אבל אני פשוט לא רואה איך אני יכולה להפקיד את העתיד שלי ושל הילדים הדימיוניים שלי בידיים של אדם כזה, שאני בספק אם ירצה/ יאכל לדאוג לנו שכ*באמת* יהיה צריך.
דיברנו על זה פעם אחת, על נושא האסרטיביות שלו, והוא מאוד נפגע אבל הפנים ואפילו שיפר את הדברים הספציפיים שידברנו עליהם אבל בגדול הוא עדיין אותו אדם. אני לא יודעת אם אני רוצה/ צריכה/ יכולה לשנות אותו. מצד אחד אני לא רוצה לפגוע בו ולומר לו שהוא צריך להשתנות בXZY ומצד שני להפרד ממנו בגלל ש"זה מי שהוא" ניראה לי יפגע בו באותה מידה אם לא יותר.
אם אשב ואפתח איתו את זה, הוא יפגע מאוד (מי לא היה נפגע מזה?!) ויבטיח להשתנות שוב. אבל אני מתחילה להאמין שזה עניין של אופי שאי אפשר לשנות. מה אתם אומרים?
הוא גם כל הזמן חוזר ואומר שאם אני אעזוב אותו הוא פשוט "יתחתן עם המחשב" ואני לא יכולה בכלל לחשוב על מצב שהוא לא מאושר ב**גללי**. שאני אגזול ממנו את האושר שלו. אני בספק גדול אם יש לו מספיק ביטחון עצמי להתחיל עם מישהי ולפתח מערכת יחסים אם נפרד... אני הייתי המובילה בכל הקשר, מההתחלה, ועדיין כזו. רק שכיום כבר לא בא לי להוביל יותר... בא לי גבר שיוביל אותי (הוא יודע לעשות את זה לפעמים, אבל לא כל הזמן ואף פעם לא מול אנשים) מיותר לציין שככל שמערכת היחסים שלנו גדלה ככה גם הביטחון העצמי שלו לאט לאט, עזרתי לו לבנות אותו. עודדתי אותו כל הזמן ולא הפסקתי לומר לו (את האמת) כמה שהוא מוכשר ומוצלח.
אני פשוט קרועה בתוך עצמי...
מצד אחד אנחנו עדיין צעירים, עוד אין לחץ של ילדים וחתונה ועכשיו זה זמן לעשות מה שבא לי (שזה להיות איתו). מה שגם, אנחנו אוהבים בטירוף ולשבור מערכת יחסים של 7+ שנים זה מאוד מאוד מאוד לא פשוט.
מצד שני, העתיד לא כ"כ רחוק ומשהו בי אומר שחלון ההזדמנויות שלי למצוא בן זוג אחר לחיים יסגר בקרוב...
כמובן שהאידיאל שלי הוא להמשיך איתו, אבל שהוא יהפוך לגבר עם יותר ביטחון, יותר מוביל ויותר דומיננטי. אבל זה בכלל אפשרי???