היי,
אני ומשפחתי עברנו אלימות במשך המון שנים ע"י אבא שלי (אם אפשר לקרוא לו אבא)
האלימות הזו מאוד השפיעה על האישיות שלי. הייתי מאוד סגורה, ביטחון עצמי ברצפה, שקטה, חרדתית, לחוצה מכל דבר קטן ועוד המון..
לא סיפרנו על זה לאף אחד. אני היחידה במשפחה שפתחה את הנושא הזה כשהייתי בצבא בטיפול אצל קב"ן. מהצבא ועד היום עברתי כמה טיפולים (קב"ן, עו"ס ברווחה, טיפול פסיכולוגי- כרגע) במטרה לעבד את הטראומה, להפחית את החרדות וכו'.
הרגשתי בעקבות הטיפולים שהשתפרתי, אבל עדיין זה לא השלב שהייתי רוצה להגיע אליו. בכל מקרה, הגעתי לא מכבר למסקנה שנמאס לי מכל הטיפולים האלה! נמאס לי כבר לספר את כל הסיפור למטפלים שוב ושוב ולצפות שאני אשתפר באישיות שלי, בחרדות ובדכאונות. ברור לי שלשכוח את מה שעברתי זה לא יקרה, אבל לפחות לגרום לטראומה לא להשפיע עליי יותר מדי ביום יום. אני מרגישה שהגעתי כרגע לשלב בטיפול שאין לי יותר להתקדם או להשתפר יותר ממה שהתקדמתי, אבל אני גם מפסיקה בינתיים את הטיפול כי אין לי חלופה אחרת שתעזור לי.
חשוב לציין שעזבתי את הבית לפני שנה, אני עובדת, לומדת, מתנדבת, אבל עדיין לא יכולה עם הדכאונות האלה שתוקפים אותי, עם הזכרונות של מה שעברתי, עם החשיבה למה ילד צריך לעבור במשך אלימות ע"י מי שבחר להביא אותו לעולם. בתוך כל הדברים שאני עושה, זה לא מרכך את התחושות.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025