אני בן 17 סובל ממחשבות טורדניות בקשר לחיים שלא נותנות לי מנוח. הכל התחיל לפני חודשים בערך בסוף הלימודים,התחילו לי התקפי חרדה ,הייתי נכנס למצב שאני חושב על מה ייקרנ אחרי החיים מה ייקרה לי איפנ אני אהיה.. מן מצב של חוסר אונים כאילו החיים זה מסלול שלא בשלטתי, מאז עברתי טיפולים קיבלתי מלא עצות איך לנתב את המחשבה למחשבה אחרת כביכול יותר מרגיעה.. עשיתי את זה והגעתי למצב שכל מחשבה שגורמת לי לצאת מהלחץ לבסוף אני נלחץ מעצמה, זאת אומרת שכרגע אני לא מבין למה אנחנו חיים, איך זה הגיוני שנוצרנו למה אנחנו בחלל האינסופי הזה? אני באמת יודע שאין לזה תשובות אבל הבעיה היא שאני לא מצליח להרגיש חי, כמו מן ייאוש כזה של אין לי מה לעשות עם כל השאלות אני יחיה בבאסה ויסבול.. מן תחושת חוסר אונים שאני לא יודע להסביר כי סך הכל יש לי הכל: משפחה תומכת המון חברים חברה מקסימה .. אין לי הרבה בעיות בחיים ואני מרגיש שאיבדתי עניין.. הכי קשה לי עם כל העניין הזה שאני מתגעגע לעצמי, לאדם הזה שכל כל בוקר באטרף שהוא הולך לטרוף את העולם כי הכל אפשרי האמנתי שאם אני רוצה משהו ומשקיע בשבילו שום דבר לא יעצור אותי.. הייתי פרפקציוניסט היה לי משטר תזונה הייתי הולך לחדר כושר ארבע פעמים בשבוע ועוד כדורגל חמישה פעמים בשבוע ובנוסף בכיתת מחוננים השקעתי בהכל באמת.. ואני מרגיש שוויתרתי וזה הכי קשה לי כאילו וויתרתי על החיים, המון מחשבות אובדניות לא יודע מה לעשות ואף אחד לא מבין אותי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות