הילד מתקרב לגיל 12. בגיל כזה, או אולי עוד מעט הורים מתחילים לתת לילד דמי כיס ומאפשרים לו לקנות דברים בעצמו, במקום שהוא פשוט יקח את מה שקונים לו.
לא חבל לי לתת לו גם 1000 לחודש. זה לא עניין שאני רוצה לחסוך. זה עניין שקשה לי לקבל את המסר החינוכי שכסף זה משהו שצומח על עצים בשם "אימא ואבא". שבשביל להשיג טובות כמו מחשק מחשב חדש, מסיבה או אולי איזה פיצה כל מה שצריך זה לבוא להורים ולהגיד "תנו לי". לא רוצה שהילד יגדל להיות מפונק כמו כל הדור הזה שמתלהב מכמה כסף הוא קיבץ מההורים. ואחרי זה מתלהבים עוד שלקח כסף מהארנק של אבא וקנה בו סיגריות.
אני בזמני לא קיבלתי שום כסף מזומן מההורים. לא היה לי את האומץ לבקש. בזמני הייתי צריך לבקש בבושת פנים (כן, היה לי נורא לא נעים) כסף לבגרויות ולטיולים שנתיים. זה עשה לי בזמנו תחושה נוראית שההורים שלי צריכים לשלם לי כאילו שאני נותן להם שירות בכך שאני הבן שלהם. קיבלתי מתנות רק באירועים מיוחדים ולא הייתי במחסור אף פעם. ומצד שני, הייתי לא חברותי ככה שלא הייתי צריך כסף למסיבות.
אני עדיין מרגיש שזה חינוך רע מאוד לתת מזומן לפי דרישה או לתת קצבת קיום קבועה. כלומר אם הוא אומר שהוא הולך לקנות כל יום סנדביץ' בקפטריה זה דבר אחד. זה דבר אחר. הכוונה היא לתשלום על בזבוזים שהוא יקבל בלי תנאים ובלי שום מאמץ. אדם לא יודע להעריך דבר שהוא קיבל. רק את מה שהוא השיג. אדם צריך ללמוד להגיש ולא לקבל.
אתם מבינים את הגישה שלי? זה נשמע כמו קמצנות, אבל זה בדיוק להפיך. זאת דילמה לא קלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025